חסר רכיב

מנהל "נחלים" להורים: מה אתם הייתם עושים?

26/01/2017
נהוראי אליקים, מנהל בית הספר הממלכתי- דתי "נחלים", שבמועצה האזורית מרחבים, צפה בסרטון החדש שפרסם שר החינוך נפתלי בנט. בסרטון נראה ילד שחווה התעללות בבית הספר ואף אחד לא מגיש לו עזרה. הסרטון גרר גל וידויים בפייסבוק של חוויות שליליות מימי היסודי. "חברים ששואלים אותי איך זה היום ומה אני הייתי עושה..." כתב נהוראי בדף הפייסבוק שלו והשיב לשואלים. קחו לעצמכם כמה דקות. מומלץ לקרוא.
*****************
אז כיוון שחלק לא מבוטל מהתלמידים שלי גם חברים בפייסבוק, לא אחשוף כאן סודות מקצוע (רמז: עצם העובדה שאנחנו חולקים אותו מרחב וירטואלי הוא לכשעצמו חצי פתרון) ובכל זאת, לחברי, ההורים הדואגים:
***
הקדמה:
1. שאל את עצמך "האם הילד שלי נורמלי"?
כשאני אומר נורמלי הכוונה - האם הילד מדוכדך רק בגלל שצוחקים עליו בכיתה, או שיש כאן רקע אחר? (ממצב רגשי מעורער על רקע מעבר דירה או גירושים ועד לתקיפה מינית או הפרעה נפשית). אם כן - התייחסו לעיקר ולא לסימפטום. צפירת ההרגעה בהקשר הזה היא שהיום כבר בתוך בתי הספר יכולים לעזור (או לפחות להפנות) לסיוע שהוא יותר טיפולי מחינוכי.
2. שאל את עצמך "האם בית הספר שלי נורמלי"?
אולי בזה הייתי צריך לפתוח, אבל לפעמים בית ספר יכול להפוך לג'ונגל ואין עם מי לדבר. במקרה הזה אל תעמיסו על כתפיכם ועל כתפי הילד את תחלואי המערכת... משנה מקום משנה מזל.
3. האם הילד חווה קושי או שאני כהורה חווה קושי?
לכל אחד מאיתנו חוויות הילדות הטובות והרעות שלו. אחת הדרכים הבטוחות להוריש את הבעיות שלנו לדור הבא היא לנסות להוציא בכח מהילד כמה רע לו (וקו דק עובר בין חקירת אינקוויזיציה למה שהיום קוראים מנחי ההורים "שיח כנה ופתוח"). תשומת לב שלילית מעודדת מסכנות ואז הנבואה מגשימה את עצמה.
4. האם זה קושי שהילד לא יכול להתמודד איתו לבד?
כשאני אומר לבד, הכוונה היא שההורה נמצא שם לצידו של הילד אך לא פועל בשמו או עושה מניפולציות עליו. אני אגיע לזה עוד רגע, אבל בקצרה: לעצם הפעולה האקטיבית של ההורה יש מחיר (בביטחון העצמי, בלקיחת האחריות ובדימוי של הילד). חישבו היטב, לפני שאתם מתקשרים לצעוק על המורה האם מדובר באירוע אלימות ובריונות שדורש טיפול *משמעתי* או באירוע לא-נעים שדורש שיעור חינוך (רמז: קללה במשחק כדורגל היא נושא לשיעור חינוך, חרם על הילד הוא אלף נורות אזעקה מהבהבות).
*****
ואם ענית לעצמך על כל השאלות והגעת למסקנה שזה הזמן לפעול לטובת הילד:
1. ברוב המקרים, הילד סובל מ"חבר" בכיתה שהחליט לשבור את הכללים. העצה הגרועה ביותר לתת לילד שלך היא לנסות גם כן לשבור את הכללים ("בפעם הבאה שמרביצים לך - תחזיר"). חברים, גם אלימות דורשת ידע ויכולת. מנסיון, כשהילד הטוב ינסה להחזיר, הוא יעשה את זה בצורה כל כך מגושמת שבסוף הוא גם יפתח לעצמו את הראש וגם יעשה את זה בדיוק כשהמנהל והמפקח מסתכלים ומחפשים על מי ליפול...
נכון, האינסטינקט הוא לנקום, אבל ממש לא כדאי לשחק במגרש שבו ליריב יש יתרון.
2. מה כן? זכותך לדרוש (לא לבקש. לדרוש!) שהאחראים (מדרגת המורה המחליף ועד לשר החינוך) יעצרו את הפגיעה. שיתכבדו ויעזבו כל ענין, כולל הכל, וידאגו קודם כל למוגנות האישית של הילד. אם מישהו מנסה להסתתר מאחרי נהלים כלשהם, זה הזמן להפוך שולחן.
3. ועכשיו לנשום. אם ראית התיחסות (והרגשת שהיא כנה), זה לא אומר שמחר הבעיה נפתרה. התהליך הטבעי קורה בערך ככה:
א. בית הספר קודם כל מכבה את השריפה. התלמיד התוקף נענש.
ב. הילד הנפגע חוטף ריקושטים (כי הוא הלשין וכי התוקף מתנהל כמו חיה פצועה).
ג. ההורה רואה את הריקושטים ומחליט שאין טיפול ולכן שוברים את הכלים.
ד. שבירת הכלים מחריפה את הבעיה בכל הרמות (כי עכשיו אין תוקף וקרבן אלא שני תוקפים).
ה. שוב שריפה, שוב כיבוי שרפות ואף פעם לא טיפול שורש.
זוכרים את הנשימות שלימדו בחדר לידה? אז אמא שלי תמיד אמרה שצריך להמשיך לנשום עמוק גם ב20-30 שנה שאחרי הלידה...
שלב ב' הוא השלב הקריטי שעליו יקום ויפול דבר. במקום להבליג בהתחלה ולהתפרץ, החכמה היא לפעול במהירות ולשמור את הסבלנות לשלב שבין כיבוי השריפות ותחילת המהלך החינוכי - שם יכולת ההבלגה היא החשובה ביותר (ובמקרים קשים צריך לעבור 2-3 סבבים כאלה עד שמפסיקים לכבות שריפות ועוברים לפתרון האמיתי).
*****
ברכותי, הגעת לשלב הפתרון, וכמו כל דבר בצבא גם הוא מחולק ל-3:
1. הילד שלך (קודם כל! שאחרים יחנכו את שלהם): בכל תקיפה התחושה השלילית ביותר היא אובדן השליטה. הכי חשוב לחשוב: איך להחזיר את השליטה לילד?
זה הזמן לתחכום ויצירתיות. תזרקו רגע את ספת הפסיכולוג ואת הסינר של אמא, ותוציאו את מגבעת המאפיונר... מה "כלי הנשק" של הילד שלכם להגן על עצמו?
הצעות לדוגמה:
א. דון קורליאונה הציע לשים ראש כרות של סוס במיטה של החבר. יעיל, אם כי לא חוקי במיוחד וקצת קשה לישום...
ב. בחלק מהמקרים (אבל רק בחלק!) הפתרון הוא להתעלם, להראות לתוקף שאתה מעל לבעיה, שיש לך עור של פיל. זה פתרון שקל להורה להציע, אבל קשה לילד לישם. אל תציעו אותו אלא אם כן אתם באמת מאמינים שהוא יעבוד.
ג. לעשות סדר בג'ונגל. כן, ממש לשבת עם הילד, למפות בכיתה מי איתו ומי ניטרלי, איך הוא יוצר לעצמו חבורה שמגנה עליו. כי כמו לווייתנים שמתנגשים אל החוף, לקרבנות יש נטיה להתחכך שוב ושוב עם התוקף, זו סיטואציה קשה אבל לפחות מוכרת. הכינו לילד עוד כמה אופציות.
ד. "לנצח בנקודות": צחקו עליך והגבת - 1:0 לתוקף. צחקו עליך והתעלמת - תיקו 0:0. צחקו עליך, התעלמת ואחר כך פנית למורה בשקט ודאגת שהתוקף יענש (באלגנטיות ובטקט) 1:0 לטובתך.
כחלק מהנסיון להחזיר לילדים את תחושת השליטה אפילו הצעתי במקרים מסוימים שהילד יזום בכוונה מפגש שבו יצחקו עליו בדיוק כשאני "במקרה" מאחורי הדלת. הוא מנתק מגע, אני מטפל ואף אחד לא יצא שטינקר. עודדו גם את הצוות החינוכי להילחם עבורכם ביצירתיות.
ה. אני שומע הרבה שמציעים להורה/לילד להבליט את עצמם במקום שבו הם טובים. רוצה לומר: אתה חוטף כאפות כל ההפסקה כי נוצר לך קושי חברתי? תהפוך להיות תורן קישוט בכיתה ותתבלט בכישורי האסטטיקה שלך! ...זהירות חברים, זה מתכון הרה אסון ברוב המקרים. ילד צריך לדעת להתמודד בסיטואציה חברתית ולא לוותר עליה. כמו שלא הייתם אומרים לילד שקשה לו במתמטיקה ללכת להשקות עציצים כך אל תציעו לילד עם קושי חברתי להפוך להיות Teacher's Pet... אמונה בריבוי אינטלגנציות היא לא מתכון מוצלח לאושר במקרה הזה.
במשפט אחד מסכם: "בתחבולות תעשה לך מלחמה".
2. הילד התוקף: זה לא תפקידך כהורה, אבל זה כן אחריותך לדרוש ולוודא שאחרי כיבוי השריפה נעשית עבודה חינוכית אמיתית ברמת הכיתה ועבודה טיפולית ברמת התוקף. אין ענין להקיף את הילד שלך במטפים אם לידו מסתובב פירומן עם ג'ריקן נפט.
3. לסגור אירוע.
הא?
כן. לסגור אירוע.
במקרים הטובים שיתפת פעולה עם בית הספר, נלחמתם בגבורה בבעיית האלימות (הפיזית או המילולית) והיא הסתיימה... ואיתה גם ההתיחסות של ההורה ושל בית הספר... אלא שעכשיו הילד שלך מסתובב, חמוש מכף רגל ועד ראש בתחושה שמדובר בשדה קרב ולא בבית ספר.
זוכרים... קרבן עלול להפוך לתוקף? בדיוק כאן.
שכרון הכח והשליטה שחזרו לילד, ברגע שהוא הבין איך לשלוט בסיטואציה החברתית, הם מלכודת דבש מסוכנת.
זה הזמן להחזיר את מעטה התמימות והטבעיות של הילד עד כמה שאפשר. להוריד הילוך, לנתק מגע (עכשיו ולא בשלב המלחמה) ולעבד בעזרתכם ובעזרת הצוות החינוכי את מה שקרה.
ובמקרה הכי גרוע?
תמיד אפשר להפוך את שולחן המנהל...
https://m.youtube.com/watch?v=f7qY_5UKB7E&feature=youtu.be
חסר רכיב