חסר רכיב

פרשת בשלח, ט"ו בשבט תשע"ג

פרשת השבוע, פרשת בשלח, מספרת את סיפור היציאה הגדולה של עם ישראל, עם העבדים, ממצרים – מעבדות לחירות "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים, פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה". לאחר כל הייסורים והעיכובים, במקום למהר ולהביא את העבדים המשוחררים אל הארץ הנכספת מאריך ה' את המסע עוד 40 שנה. את הסיבה מבהיר הכתוב בהמשך: הפיכת עם העבדים לעם חופשי ועצמאי דורשת זמן. כל קושי וכל מלחמה שייתקלו בה בעתיד הקרוב תגרום להם לחזור למצרים, למקום שבו היו משועבדים.

ובאמת, בתוך זמן קצר מתברר כמה צדק היה בהחלטה הזאת. כאשר רואים בני העם את חיילי פרעה רודפים אחריהם, הם פונים למשה ומאשימים אותו במצב "ויאמרו אל משה, מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים? הלא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים לאמור, חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר".

והדפוס הזה חוזר פעם ועוד פעם לאורך כל המסע הארוך לארץ. בכל פעם שמתעורר קושי, חוזר העם להתלונן ודורש לחזור למצרים. עד כדי כך גדולה כפיות הטובה שכמה ימים לאחר היציאה ממצרים כבר מתלוננים בני ישראל "מי ייתן מותנו... בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע" כאילו לא עבדו שם בפרך, אלא התפנקו בעושר.

קשה שלא להשוות את המסע הזה מעבדות לחרות, למה שקורה לנו, היום. פחות מ- 70 שנה לאחר השואה ולאחר שזכינו להקים כאן מדינת מופת עצמאית, יהודית ודמוקרטית, עדיין שומעים כאן את קולות הקיטורים והתלונות כמו אלה שהשמיעו אבותינו על ים סוף. תהליך השחרור עדיין לא הושלם. 

שבת- שלום,

שי חג'ג'

 

חסר רכיב