חסר רכיב

פרשת שמיני, כ"ה בניסן תשע"ג

פרשת השבוע, פרשת שמיני, ממשיכה לעסוק במלאכת הקמת המשכן על כל כליו. אבל בעיצומה של העבודה, דווקא ברגע החגיגי שבו מתחילה עבודת הקודש, מתרחשת תקרית קשה- ולא ברורה: "ויקחהו בני אהרון, נדב ואביהו, איש מחתתו ויתנו בהן אש טישימו עליה קטורת. ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'".

על מה נענשו שני בני אהרון עונש קשה כל כך? לא מעטים חטאו לפני ה', גם לפני- כן וגם אחר- כך, אבל מעולם לא נגזר עליהם עונש כל- כך קשה, ובוודאי שלא על עבירה די פעוטה – הקרבת "אש זרה אשר לא צוה אותם".

חכמינו גם הם התקשו לברר מה היה החטא החמור, ולכן הציעו שלל מדרשים להסביר אותו. "שנכנסו שתויי יין", ש"היו מחוסרי בגדים", ש"נכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים" או ש"הורו הלכה בפני רבן", כלומר: לפני משה.

אין טעם לבדוק איזה מן המדרשים סביר ואיזה לא. עצם העובדה שהחכמים נאלצו להציע כל- כך הרבה הסברים, מלמדת עד כמה האירוע לא ברור ופרטיו מוזרים.

אנחנו, כרגיל, נלך אל הפשט של הכתוב: "ויקריבו... אש זרה אשר לא ציוה אותם".

כאן מלמד אותנו הכתוב עד כמה כבדה האחריות על כתפיו של איש הציבור. עליו לבצע את המוטל עליו ולהיזהר שלא להיתפס לביטחון מופרז וליהירות האזהרה לאיש הציבור: למרות המעמד הרם והסמכויות הרבות, היזהר שא להיות שאנן. עשה בדיוק את המוטל עליך.

וזה נכון לבניו של אהרון – ונכון גם לכל איש ציבור ונושא משרה גם היום.

שבת- שלום 

שי חג'ג'

 

חסר רכיב