חסר רכיב

פרשת שלח, כ"ב בסיוון תשע"ג

פרשת השבוע היא פרשת שלח, שבמרכזה פרשת המרגלים שהצטווה משה לשלוח לפניו. "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל".

המרגלים מקבלים תדריך מפורט מה עליהם לעשות במשימת הריגול "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב וכו'".

בשובם מן המשימה לאחר 40 יום, מדווחים המרגלים מה ראו עיניהם: "באנו אל הארץ" הם מדווחים "וגם זבת חלב ודבש. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד...". דבריהם של עשרה מהמרגלים, למעט יהושע וכלב, מעוררים מהומה בקרב העם "ויבכו העם בלילה ההוא ויאמרו... לו מתנו בארץ מצרים... ניתנה ראש ונשובה מצרימה". בעקבות הדברים האלה מודיע הקב"ה כי כל האנשים שיצאו ממצרים לא יזכו להיכנס לארץ.

השאלה המתבקשת היא, על מה יצא הקצף? הרי המרגלים עשו את מה שהצטוו לעשות, למסור דו"ח על ארץ כנען ועל העם הכנעני – וזה מה שעשו.

התשובה לכך היא שהמרגלים הצטוו למסור דין וחשבון על מה שיראו בארץ, אבל הם חרגו מן המשימה והוסיפו גם הערכת מודיעין תבוסתנית שלא התבקשו למסור "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" אמרו. ויעידו על כך הדברים שלהם עצמם: "ושם ראינו את הנפילים... ונהי בעינינו כחגבים – וכן היינו בעיניהם". זהו חטא המרגלים. הם ראו את עצמם כחגבים, ובעקבות כך, גם האויב ראה אותם ככאלה.

בימים אלה, כאשר רוחות מלחמה מנשבות מצפון, כדאי לזכור זאת: האחרים רואים אותך, כפי שאתה רואה את עצמך. אם ננהג כפי שנהגו יהושע וכלב, שאמרו "כי יכול נוכל לה" נצליח להרתיע את כל מבקשי רעתנו.

שבת- שלום,   

שי חג'ג'

חסר רכיב