חסר רכיב

פרשת בלק, י"ג בתמוז תשע"ג

פרשת השבוע היא פרשת בלק, שהשם הראוי לה הוא "פרשת בלעם", בעצם. בלעם- ספק קוסם ספק נביא  נקרא על- ידי בלק מלך מואב לקלל את ישראל. לאחר סירוב הוא מתרצה ומצטרף לשליחים הנכבדים של המלך, למשימת הקללות.

דמותו של בלעם היא דמות מסתורין. מצד אחד, כאמור, קוסם ("ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב", מסופר אח"כ), ומצד שני, אדם בעל כוחות עליונים שהמדרש מעיד שהיו אפילו טובים מאלה של משה.

היום מקובל לראות בבלעם אדם רע שיצא לקלל את ישראל. אבל כשקוראים בפרשה הדברים נראים שונים. בלעם דווקא מסרב ללכת עם שליחיו של בלק, לקלל את בני ישראל "אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את פי ה' אלוהיי" הוא אומר. ובפעם השנייה הוא מסכים, רק לאחר שהקב"ה מודיע לו מפורשות "קום לך איתם ואכן את הדבר אשר אדבר אליך, אותו תעשה." מדוע אם כן כעס הקב"ה על בלעם, הרי הוא בעצמו הורה לו ללכת?

על כך עונה המדרש את התשובה הידועה: בדרך שאדם רוצה לילך  מוליכין אותו. בלעם רצה ללכת לקלל ויש לכך סימנים רבים.

ובכן, האם היה בלעם קוסם או נביא, ואם היה בעל כוחות עליונים, האם ניצל אותם לרעה או לטובה? את התשובה לכך ניתן למצוא בסיפור האתון שעליה רכב. כזכור, האתון רואה את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו  בלעם איננו רואה ואיננו מבין למה סוטה האתון מן הדרך.

כל סיפור האתון לא נועד אלא כדי להעמיד את בלעם באור נכון, באור נלעג. הנביא הגדול, המתרברב לפני שליחי המלך שהוא צריך להתייעץ עם הקב"ה בכבודו ובעצמו אם לצאת לשליחות, מתגלה לנו כאן כבעל יכולת פחותה מזו של אתון. מה שאתון רואה  - הוא איננו רואה.

יש כאן לקח חשוב- להיזהר היטב שלא לייחס כוחות עליונים לכל מי שטוען שיש לו כאלה.


שבת- שלום,   

שי חג'ג'

  

 

חסר רכיב