חסר רכיב

פרשת שופטים, ג' באלול תשע"ג

פרשת השבוע, פרשת משפטים, עוסקת, כפי שמלמד שמה, בכינון מערכת החוק והמשפט בארץ המובטחת. עד עכשיו היה זה עם עבדים שנחלץ מהשעבוד במצרים. עוד מעט הם ייכנסו לארץ ושם יהפכו לעם עצמאי עם שגרת חיים ולשם כך נחוצה מערכת משפט מסודרת.

ההוראה המסיימת את הפרשה עלולה להיות בלתי מובנת. "כי יימצא חלל באדמה... לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל והיה העיר הקרובה... ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר... וערפו שם את העגלה בנחל... וענו ואמרו: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו".

כבר חכמים שואלים את השאלה המתבקשת: האם עולה על דעתו של מישהו כי הרוצח של האדם המוטל בשדה הוא אחד מזקני העיר? ולמה יש משמעות למרחק של הגופה מהעיר, האם לא ייתכן שמישהו מעיר רחוקה, דווקא הוא שרצח את האלמוני?

התשובה ברורה. זקני העיר, ראשי הציבור, בוודאי אינם חשודים ברצח. לא יותר חשודים מכל אזרח פשוט. מה שנדרשים זקני העיר להצהיר הוא, שלא היה להם חלק עקיף, אשם תורם, במותו של האלמוני. "שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזון ובלא לוויה". כלומר, על הזקנים לבדוק טוב טוב אם לא התעלמו ממצוקתו של אדם זר שנקלע לעיר והפקירו אותו לגורלו.

קוראים לזה היום 'אחריות מיניסטריאלית'. אחריות לא ישירה, אבל אחריות גדולה המוטלת עלינו, אנשי הציבור , לנעשה במקומותינו.

שבת שלום

שי חג'ג' 

חסר רכיב