חסר רכיב

שביעי של פסח, חול המועד פסח, כ' בניסן תשע"ד

מחר, בשביעי של פסח, אנחנו קוראים בתורה את סיפור קריעת ים סוף שהתרחש, כידוע, באותו יום.
סיפור קריעת הים מגלה כמה תכונות אנושיות אצל בני ישראל שכדאי להבין אותן ולגלות סלחנות כלפיהן.
שבוע בלבד לאחר מכות מצרים, כאשר מתרחשת התקלה הראשונה - פרעה רודף אחרי העם היוצא ממצרים – מיד נשברת רוחו של העם. כל האמונה בכוחו של הקב"ה מתערערת. "ויצעקו בני ישראל אל ה' ויאמרו אל משה, המבלי אין קברים במצרים,לקחתנו למות במדבר?... הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמור, חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר".
קל מאוד לכעוס על כפיות הטובה של העבדים כלפי ה' וכלפי משה. קל מאוד – אבל גם אסור לעשות זאת. העם היוצא ממצרים אחרי מאות שנות עבדות איננו עם, אלא אוסף של עבדים מפוחדים. כל קושי קל מערער את ביטחונם. בהמשך המסע הם אפילו מביעים געגועים למאכלים שאכלו במצרים. שכן, אין לך דבר מפחיד יותר מחוסר הוודאות. חוסר הביטחון.
האירוע על שפת ים סוף מספק הסבר למה שקראנו בראשית הפרשה. "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוהים פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".
יש צורך בארבעים שנים של התגבשות ובהרבה סבלנות ואיפוק עד שעם העבדים הופך לעם שיכול להתמודד עם העצמאות והחירות שניתנו לו.
גם אנחנו היום עדיין מתמודדים עם המשימה הכבדה – להיות עם חופשי בארצנו. להתלכד, לכבד אלה את מנהגיהם של אלה וזה את דעותיו של זה.
חג שמח!
שי חג'ג'
חסר רכיב