חסר רכיב

פרשת בהעלותך, ח' בסיוון תשע"ד

פרשת השבוע, בהעלותך, מספרת על המשבר הנפשי הפוקד את העם. "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'. וישמע ה' וייחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה". רק בעקבות תפילתו של משה נפסקת השריפה, אבל התלונות לא נפסקות. "והאספסוף אשר בקרבו (בקרב בעם) התאוו תאווה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים".

אפשר להבין לליבם של העבדים שעוד לא הספיקו להתגבש לעם ועל כן הם מתמלאים פחד כאשר הם נתקלים בקשיים בדרכם במדבר. מה שאי אפשר להבין ואי אפשר לסלוח אלה ההפרזה והשקרים. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם"? באמת? חינם? העבדים שעבדו עבודת פרך כדי להתקיים, מספרים פתאום על מזון משובח שסופק להם חינם.

לא התלונות אפוא הן שמכעיסות את הקב"ה. את התלונות הוא מקבל וסולח. מה שאיננו מסכים לסלוח אלה השקרים. הסיפורים על המזון שסופק חינם. ואכן, העונש המוטל עליהם הוא בתחום הזה. במשך חודש אוכלים העם בשר נפלא עד אשר הוא "יוצא מאפם" וכך הם מתים, בעוד "הבשר בין שיניהם".

ביקורת אפוא אין בה פסול. היא יכולה להיות לא צודקת, מופרזת, אבל אפשר להשמיע אותה. מה שאי אפשר לקבל הם השקרים.

שבת שלום

שי חג'ג'

חסר רכיב