חסר רכיב

יזכור


לזכרם של חללי מרחבים שנפלו על הגנת המולדת

עריכה: אסתי תירוש, מושב מסלול

ואלה חללי המועצה האזורית מרחבים


שמות הנופלים מיישובי מועצה אזורית מרחבים


אשל הנשיא

ימיני יוסף
יט' תשרי תשל"ד 15/10/1973
נפל בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני במלחמת יום הכיפורים.


מושב בטחה

אהרון שאול
כד' באב תשנ"א 4/8/1991
נפטר מהלם קרב שליווהו ממלחמת יום הכיפורים

הדר יואב טז' בתשרי תשל"ד 12/10/1973
נפל בעת הסתערות במבואות המתלה במלחמת יום הכיפורים

יהודה יצחק ג' באייר תשס"ה 12/5/2005
נפטר בעת מילוי תפקידו.

יחיא רוני כא' אדר א' תשס"ח 27/2/08
נהרג מפגיעת קאסם במכללת ספיר

כהן עדינה כז' באלול תשל"ז 10/9/1977
נפלה בעת שירותה בדרום הארץ.

כהן שוקר (יששכר) יט' בתשרי תשט"ו 4/10/1955
נהרג בעת שמירתו על שטחים חקלאיים


מושב גילת

אוזן שלמה
יז' באייר תש"ל 23/5/1970
נפל בהפגזה סמוך לתעלת סואץ

בדירי חואטו כז' בטבת תשט"ז 11/1/1956
נהרג בעת שמירתו על מושב גילת

בדש עמוס כה' באב תשל"ח 28/8/1978
נהרג בתאונת דרכים בדרכו לאילת בעת מילוי תפקידו כשוטר

בוני רוני טו' בתמוז תשמ"ג 26/6/1983
נהרג בהיותו חייל בתאונת דרכים ליד מחסום ארז.

הלל דוד כא' באדר א' תשל"ג 23/2/1973
נפל בעת מילוי תפקידו כנהג

הלל דויד עמוס כח' אייר תשכ"ז 7/6/1967
נפל בקרב שנערך בדרך לרפיח ביום השלישי לקרבות במלחמת ששת הימים.

כהן יהושוע ט' באב תשי"א
נהרג במילוי תפקידו כשהיה על משמרתו במושב גילת.

סעדון אבנר ח' בתשרי תשל"ג 16/9/1972
נפל בפשיטה על קיני מחבלים במבואות הכפר ג'ואיה

פלדמן יצחק י' בתשרי תשל"ד 6/10/1973
נפל סמוך לתעלת סואץ מפגיעת פצצת נ"ט בטנקו.

צרפתי שמעון ה' באלול תשכ"ט 19/8/1969
נפל בהפגזת אויב בשירות מילואים.


מבועים

סויסה טלי
כה' טבת תשס"ו 25/1/2006
נפטרה במסגרת תפקידה כשוטרת.

ברמי ירון כה' כסלו תשע"א 2/12/2010
נספה באסון השריפה בכרמל.


מושב מסלול

אברהמי בניה
יט' בתשרי תשל"ד 15/10/1973
נפל בקרב שנערך בגזרה הצפונית של תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים.

ויסמן רונן כב' באלול תשמ"ז 15/9/1987
נפל בקרב בלבנון בעת היתקלות על חוליית מחבלים במורדות המערביים של החרמון.


מושב ניר משה

גורדון עוזי
ח' אייר תשמ"ג 21/4/1983
נהרג במסגרת מילוי תפקידו כשוטר.

משה רחל א' בשבט תשנ"ד 12/1/1994
בוגרת בית ספר תיכון "מרחבים" בהיותה חיילת נהרגה בתאונת דרכים

גפן עידן כ"ט בתשרי תש"ע 17/10/2009
נפל במילוי תפקידו


מושב פדויים

שמעון עורקבי
ה' בתמוז תשכ"ז 13/7/1967
נפל במילוי תפקידו במלחמת ששת הימים


מושב פטיש

טוביה יובל
כא' בשבט תשנ"ה 22/1/1995
נהרג מפיצוץ בעת הגשת עזרה לנפגעי הפיגוע בצומת בית ליד.

מוסבי משה א' בסיון תשכ"ז 9/6/1967
נפל בקרב שנערך תחת אש צולבת מעל גבעת האם ברמת הגולן במלחמת ששת הימים.

עבדתי מתן יא' ניסן תשס"ח 16/4/08
בוגר בי"ס תיכון מרחבים נפל במארב מחבלים במחסום קרני

פרידמן ורדה ב' ניסן תשט"ו 25/3/1955
בעת התנדבותה כמדריכה חברתית במושב נרצחה בידי מסתננים מיצרים.

שוחט ידיד כד' בניסן תשל"ד 16/4/1974
נפל בעת משימת סיור על פסגת החרמון.

שמסי שלום כז' אייר תשנ"ז 6/6/1976
נפל בקרב שנערך בבידו אשר ביהודה בשעה שהסתער לעבר קווי האויב במלחמת ששת הימים.

שרבף שמואל י' בתשרי תשל"ד 6/10/1973
נהרג בצומת נדי מהפצצת מטוסי אויב במלחמת יום הכיפורים.

לוי שמחה יא' באדר תשנ"ד 22/2/1994
נרצחה במסגרת עבודתה .


מושב קלחים

אבוקסיס משה טז' בתשרי תשל"ד 12/10/1973
נפל באזור החווה הסינית שבסיני במלחמת יום הכיפורים.

אבוקסיס אברהם תשכ"ח 1968
נהרג מירי קטיושות.

פחימה משה טו' בשבט תש"ל 22/1/1970
נפל מפגיעת פגז באזור תעלת סואץ.

פרישתא יואב יז' חשוון תשל"ד 11/11/1973
נהרג בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים

קדוסי יוסף יב' בתשרי תשל"ד 8/10/1973
נהרג מהתפוצצות מרגמה בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.


מושב רנן

אליהו בנימין י' סיון תש"ס 13/6/2000
נפטר במסגרת מילוי תפקידו כשוטר.

גיל סלים אלי יט' בכסלו תשל"א 17/12/1970
במהלך שירותי הצבאי ביחידה קרבית עלה רכב הסיור על מוקש ונהרג.

כדר יהושוע כז' באייר תשכ"ז 6/6/1967
נפל בקרב שנערך דרומית לעזה מפגיעת פגז מצרי בטנקו במלחמת ששת הימים.

שמס אושרת יט' אדר תשס"ו 19/3/2006
נפטרה בעת מילוי תפקידה


מושב שדה צבי

דנינו מיכאל ד' אדר תשמ"א 10/3/1981
נפל בעת שירותו כנהג בחיל האספקה


מושב תלמי בילו

בנימיני גדליה
יז' באב תשמ"ז 12/8/1987
נפצע בראשו במבצע סמוע . בתום הניתוח האחרון לא שבה הכרתו.

ג'ורנו יצחק כג' אייר תשנ"א 7/5/1991
נפל בעת מילוי תפקידו. השתתף במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל.


תפרח

מרגלית יעקב
ט' באדר ב' תש"ל 16/3/1970
נפל בהפגזת אויב במוצב טמפו בתעלת סואץ.

פרימוביץ יונה יז' באדר תשל"ו 19/3/1976
נפל בעת מילוי תפקידו בקרבות בסיני.


באסוף השמש מן האדמה
שארית קרניה
ואין צועק ואין עונה
חרישית תיאסף חלקת השדה
אל יגוניה
ורק אב ובנו הולכים
שניהם יחדיו
ולא אש ולא עצים
ולא שה ולא שופר
ולא הייתה עוד כאהבה ההיא
על עפר

נתן יונתן


מִסְפֵּד / משה טבנקין

השכול מתהפך בגננו כחרב,
פוקדנו השכול בית-אם ובית-אב
עם שחר יצא נערנו, עם ערב –
בא בוקר, תם יום – הוא לא שב.

היה נערנו – עץ זית מכסיף,
היה – צפצפה חלומת העלים,
היה נערנו – אלון מעניף,
היה התמיר בדקלים.
...

היה נערנו – שדה פלחה מורקת!
היה – עפעפי שחרית נקרעים!
היה – כתפרחת תפוח צוחקת!
היה – הבשום בפקעים!

נולד נערנו לאור ולתכלת,
נולד נערנו לשבוע ימים,
נערנו הגא!
נערנו ברוש-ילד!
איך זנק מול חרמש הדמים!

היה נערנו – כאורן החורש,
היה – תאנה החונטת פגים,
היה נערנו – הדס סבוך השורש,
היה הלוהט בפרגים.
...

השכול מסתופף בעמקי אהלינו
היה בנתיבנו השכול כעמית –
נושא בכפיו אל חשכת אבלינו
נר יגון, נר גאון, אש תמיד.



אל מלא רחמים שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה, במעלות קדושים, טהורים וגיבורים, כזוהר הרקיע מזהירים.
לנשמות חיילי צבא-הגנה-לישראל שנפלו במלחמות ישראל, בפעולות הגנה, תגמול וביטחון, ובעת מילוי תפקידם, ולנשמות כל לוחמי המחתרות וחטיבות הלוחמים במערכות העם שחירפו נפשם למות על קדושת השם ובעזרת אלוהי מערכות ישראל הביאו לתקומת האומה והמדינה ולגאולת הארץ ועיר האלוהים.

בעבור שאנו מתפללים לעילוי נשמתם, לכן בעל הרחמים יסתירם בסתר כנפיו לעולמים ויצרור בצרור החיים את נשמתם. יי הוא נחלתם, בגן עדן תהא מנוחתם, וינוחו בשלום על משכבם ויעמדו לגורלם לקץ הימין ונאמר אמן.


יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו
אשר חירפו נפשם במאבק על המדינה בדרך
ואת חיילי צבא ההגנה לישראל אשר נפלו במערכות ישראל.
יזכור ישראל ויתברך בזרעו
ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש
אשר ניספו במערכות הכבדות.
יהיו גיבורי הדרור והניצחון הנאמנים והאמיצים
חתומים בלב ישראל לדור ודור.



עבדתי מתן ז"ל
תשמ"ח-תשס"ח
בן הדסה ורחמים.

נולד בערב חג השבועות, ביום ה' בסיוון תשמ"ח (21.5.1988) בביה"ח סורוקה בבאר שבע, ושמו הוענק לו לציון מתן תורה, מועד היוולדו.האמת ניתנת להיאמר כי בכל מהלך חייו הוכיח כי הוא ראוי לשם הטעון במשמעות, שניתן לו, וכי השם הולם אותו.
גדל בפטיש. היה ילד יפה, ביישן, צנוע ותמים, וגם שובב... ככל ילדי ה'סנדוויץ'', נהג להקניט את אחותו הגדולה, חן, ואת אחיו הקטן, בן, אך ככל שבגר והרצין, חש צורך לגונן עליהם ואת הרוח הקונדסית החליפו איכפתיות ומחויבות לדאוג להם.
תחילה התחנך בפעוטון ובגן הילדים במושב, ובהמשך, בגן-חובה שבקרית החינוך מרחבים, ועוד 12 שנים למד בקריה, בביה"ס הממלכתי מרחבים ובתיכון המקיף מרחבים.
היה תלמיד שקט, אך מוריו מעידים עליו שהשקט שהיה אצור בו, הקרין הרבה כוח ועוצמה. אף שלא נמנה על המצטיינים והשקדנים, ולא אחת נמנם בשיעורים בגלל תחביבו לגלוש באינטרנט עד שעות הלילה המאוחרות, סיים את לימודיו בהצלחה, עם תעודת בגרות מלאה.
ילד של בית היה, קשוב לצרכי המשפחה ואחראי. כבר בהיותו בן שתים-עשרה החל לעזור לאביו במשק המשפחתי – חורף וקיץ, מוקדם בבוקר ושוב בערב, התייצב ברפת לחלוב את הפרות, ולמרות העבודה התובענית, מילא את תפקידו ברוח טובה, ברצון ובחיוך, מתוך נטייתו להטות כתף ולתת מעצמו. וכך, סייע גם בעבודות הבית, להקל על אמו, ובשעות הפנאי בילה עם חבריו הקרובים מן המושב – נתי דוידיאן וסמי אליאסים.
נדיבות, יושר והגינות היו תכונותיו המובהקות שהקנו לו חברים רבים, ורבים העריצוהו. ובהתבגרו נהיה לעלם חמודות ­ גבוה וחסון, חייכן ונעים הליכות, והקרין על סביבתו פנים מאירות ושמחת חיים. אהבה גדולה רחש לספורט, לכדורגל בעיקר. עד גיל ארבע-עשרה שיחק בקבוצת כדורגל לילדי המועצה האזורית מרחבים, ואף זכה למדליה על פעילותו בקבוצה. היה אוהד מושבע של קבוצת 'מכבי חיפה', וככזה, היו קירות חדרו צבועים בירוק, וחלק ניכר מעיתותיו, הקדיש לפעילות באתרי הספורט באינטרנט. רק לאחר נפילתו, נודע למשפחתו כי ניהל את הפורום של קבוצת 'מכבי ליון' באתר 'האטריק' – אתר המפעיל משחק מקוון המדמה ניהול של קבוצת כדורגל מקצוענית. באתר היה כינויו הווירטואלי סמלי, 'Matan Action', ומתן זה היה מושא לאהדת קהל גדול – על מכתב התנחומים שנשלח למשפחתו לאחר נפילתו, היו חתומים כמאתיים ושישים איש.
בביתו ספג ערכים של אהבת העם והארץ ועל כן, אך טבעי היה שביקש בכל מאודו, לתרום למדינה, לשרת אותה ולהגן עליה. חדור מוטיבציה, בישר להוריו בהיותו בן שבע-עשרה, מיד בהגיע צו הגיוס, שבכוונתו להתגייס לְחַיִל קרבי. הוריו המודאגים ניסו להניאו מכך, והאב אף התבטא במילים שהעידו על נבואת לב חרד: "אתה רוצה להפוך אותנו למשפחה שכולה"?! אך מתן היה נחוש בדעתו וברצותו להיות לוחם, ובלב כבד נאלצו ההורים לקבל את החלטתו ולכבדה.
חלומו משחר נעוריו, היה להתגייס לחטיבת 'גבעתי', ועל מנת להכשיר את עצמו לשירות בחטיבה האהובה עליו, עמל במרץ על שיפור כושרו הגופני. שעות רבות השקיע באימונים לפיתוח השרירים, במכשיר ה'מולטי טריינר' שרכשו לו הוריו, ומדי ערב ערך ריצות ארוכות בשדות המושב.
באוקטובר 2006, חודש לפני מועד גיוסו המתוכנן, נפטר אביו של מתן, לאחר מחלה ממושכת. מתן התבגר באחת, גילה תעצומות נפש והפך לראש המשפחה. מכאן ואילך שימש כאב לאחותו ולאחיו, ותמך באמו. ובעקבות האסון שינה את אורח חייו, חזר בתשובה וקיבל על עצמו עול תורה ומצוות. הוא ביקש לדחות את מועד גיוסו כדי לומר 'קדיש' על אביו וכדי לסייע למשפחה, ודאג שיישמרו מנהגי האבלות.
לנוכח המציאות החדשה ביקשה אמו שיוותר על תכניתו לשרת ביחידה קרבית, אך הוא דבק בהחלטתו: "אם אני לא אלך לקרבי, אז מי"? טען, והפעיל לחץ כבד להשיג את מבוקשו, ומשהתבשר ששובץ ב"גבעתי", היה מאושר.
ב12.3.2007 התגייס לגדוד 'צבר' והחל במסלול הלוחם המפרך. לאחר סיום הטירונות, סיום המסלול וסיום האימון המתקדם חווה את מעמד קבלת הכומתה הסגולה. עיניו נצצו מדמעות התרגשות, וכך גם עיני אמו שגאוותה נמהלה בחרדתה...
מתן היה 'מורעל' על 'גבעתי', ופרח בתקופת שירותו – נקשר בעבותות לחבריו לנשק, אהב את מפקדיו וזכה להערכתם. אמיר, המ"מ משחזר: "כשהוטל עליי לבחור חייל אחד שבאמת מגיע לו קורס צניחה כצ'ופר על תיפקודו, לא היה לי ספק שזה יהיה מתן, שהיה חייל למופת... ומעל לכל, חבר טוב. בעיניים שלו ראיתי תמיד תום לב וטוב לב – ערכים שוודאי רכש בבית אמו שלמרות המצב הלא-קל, גידלה בן עם רצון גדול ככ"ך לתרום מעצמו". חבריו למחלקה סיפרו עליו שהיה לוחם מיומן ומסור: "אדם נדיר שאינו מוותר גם כשקשה לו" ­ סיפר יובל, ושימי הוסיף: "לא פגשתי לוחם יותר מקצועי ממך, אחד שיוצא לכל משימה בלי לשאול שאלות, חייל שמבצע הכל בצורה מושלמת. בחור מקסים, חייכן, מצחיק, חבר נפש שיודע להקשיב".
סמל מתן עבדתי נפל בקרב ברצועת עזה ביום י"א בניסן תשס"ח (16.4.2008). השכם בבוקר נשמע קול נפץ עז באזור גדר המערכת, סמוך לשטח קיבוץ בארי. לוחמי 'גבעתי' שהוזנקו למקום איתרו חוליית מחבלים והסתערו לעברה. חוליית מחבלים נוספת ששכבה במארב פתחה באש לעבר החיילים. כוחות גדולים של צה"ל הוזעקו לגזרה תוך חילופי אש כבדים. מתן שהוביל את הכוח והלך בראשו, נהרג כבר במכת האש הראשונה. עִמו נפלו חבריו ליחידה – סמל מנהאש אלבינאת וסמל דוד פפיאן, ושני חיילים נפצעו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באופקים.
ספד לו זיו שילון שהיה חובש גדודי: "מתני שלנו, היית בשבילנו הרעש וגם השקט, החיים והתום של המשפחה שלנו, משפחת מחלקה 2... עכשיו, כשדרכינו נפרדו, אני מרגיש שאיבדתי אצבע מתוך אגרוף שלם ומאוחד. למדתי ממך המון, על הרוגע שאפשר להפיק בתקופות הכי קשות ומסעירות. אתה ילד יקר ומיוחד, אין שני לך... נמשיך להתמודד ולשאת את הכאב, אך גם את הגאווה על כך שזכינו להכיר מלאך שכמוך. נוח על משכבך בשלום, אהוב, אח יקר! אתה איתי תמיד".


אבוקסיס (מוריס) משה ז"ל
תש"ט-תשל"ד
בן עלייה ומרדכי.

נולד בשנת תש"ט (1949) בעיר סאל שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (1955). לאחר תקופת מגורים במושב קלחים, סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בקרית שמונה.
גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס מכ"ים-חי"ר וקורס מש"קי-סיור והוצב לסיירת שריון. בנפול אחיו הוענקה לו חופשה ממושכת והוא חזר להשלים את שירותו לאחר שנה וחצי.
משה היה חייל מסור ומילא את תפקידו כלוחם במסירות וביעילות. מפקדו העיד עליו כי "קור רוחו ברגעים הקשים, התלהבותו ונכונותו להושיט עזרה, נסכו בחבריו רוח חדשה".
'אות מלחמת ששת הימים' הוענק לו על השתתפותו במלחמה.
במלחמת יום הכיפורים לקח חלק בקרבות הבלימה העקובים מדם כנגד המצרים בסיני.
ב-ט"ז בתשרי תשל"ד (2.10.1973) לאחר ימי לחימה קשים, הוסיף ולחם עם יחידתו באזור 'החווה הסינית' שבסיני, מול גשר פירדאן. הנגמ"ש שלו נתקל בטנק ובקרב מטווח קצר ירה משה במקלעו ללא הפסק ונלחם עד הרגע האחרון, עד שהנגמ"ש נפגע והוא נהרג.
לאחר נפלו הועלה לדרגת רב טוראי.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות.
השאיר אישה הרה והורים.
בתום ה'שבעה' נולד בנו ונקרא על שמו – משה בן משה.


אברהמי בניהו ז"ל
תש"ג-תשל"ד
בן רחל ואלקנה.

נולד ב-ט"ו בסיוון תש"ג (18.6.1943) בעיירה חומסאר שבאירן. ב-1951, בהיותו בן שבע, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה במושב מסלול. את השכלתו היסודית רכש בבית הספר המקומי במושב ואת לימודיו התיכוניים השלים בבית הספר החקלאי 'כנות'. היה תלמיד מצטיין וחרוץ מילדותו, וכל יודעיו מעידים כי היה נער ער, תוסס ומלא חיים, שופע יוזמה, אהוב ונערץ על הכל, מנהיג מבטן ולידה, עם היותו אהוד ומוביל, נותר צנוע וענוותן כשהיה. את לימודיו המשיך בסמינר למורים ב'בית ברל', שם הוסמך להוראה.
התגייס לצה"ל באוגוסט 1965 והוצב לגדוד חרמ"ש בחיל השריון כרובאי ומש"ק חרמ"ש. בשל היותו חייל למופת, ממושמע, מסור ובעל יוזמה אישית רבה, הוערך מאוד על ידי מפקדיו ופקודיו. בסיומו את השירות הצבאי החל להורות בבית הספר 'שחר' בבאר שבע.
נשא לאישה את שולמית ועמה גידל את שני בניו, אלקנה ואביתר, שדיוקנם מזכיר להפליא את אביהם.
עם כל עיסוקיו הרבים – עבודתו, תחביביו ומשפחתו – להם היה מסור, לא ניתק מעולם ממקום ילדותו – מושב מסלול, ומאמו ואחיו שהתגוררו במושב. גם לאחר שהקים משפחה חמה ומאושרת משלו, היה מגיע לעתים קרובות למושב, לייעץ בעינייני המשק ולתת כתף בעבודה.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים חש בניהו מבית הכנסת ומיהר להצטרף אל יחידתו. ביום י"ט תשרי תשל"ד (15.10.1973) נעה יחידתו לעבר הגזרה הצפונית של תעלת סואץ. היה ממגִניו של מוצב 'בודפשט' שלא נפל בידי האויב, ובעיצומה של הסתערות על מארב שהציבה יחידת קומנדו מצרית, נפל בקרב.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל.
לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל ראשון.


אהרון שאול ז"ל
תשי"ד-תשנ"א
בן תמר וחסן.
נולד ב-15.6.1954.

ילדותו עברה עליו במושב בטחה.
למד בבית הספר היסודי במושב גילת, ובתיכון למד בכפר בתיה.
את לימודיו סיים בהצלחה.
התגייס לצה"ל בשנת 1972. מילא תפקידו כקשר בנגמ"ש בחיל השריון. יחידתו נלחמה במלחמת יום הכיפורים באזור סיני, אז נפגע רכבו מפגיעה ישירה וכל חבריו ליחידה נהרגו במקום. שאול נותר בודד בשטח, כשבועיים ללא יחידתו, עד שהגיע בכוחות עצמו הביתה. מאז לא שב לשרת בצה"ל עקב הלם קרב.
שאול ניכר מאד בכישוריו השונים. אהב לרקום שטיחים ולצייר, עסק באלקטרוניקה ומתמטיקה, וכן בעבודות המשק. הכל עשה בניסיון להדחיק את הטראומה הנוראה שפקדה אותו, אך ללא הועיל.
הלם הקרב שליווהו עד אחרון ימיו הביא עליו את אחריתו.
נפטר ביום כ"ד באב תשנ"א (4.8.1991).
מצא את מנוחתו באדמת מושב בטחה.
הותיר אישה ושלושה ילדים.


אוזן שלמה ז"ל
תש"י-תש"ל
בן ג'ני ואהרון.

נולד ב-ג' בסיוון תש"י (23.3.1950) בחיפה. למד בבית הספר היסודי במושב גילת, ואת לימודי התיכון סיים בבית הספר 'אשל הנשיא'. עוד בנעוריו נהג לעזור במשק המשפחה ובעת הצורך אף נשא בעול ניהולו של המשק על כתפיו. היה נער שקט ששקד על לימודיו והתייחס ברצינות לעבודתו. ניחן בתכונות מנהיגות שבאו לידי ביטוי בעבודתו כמדריך בשכבות הצעירות בבית הספר התיכון. היה חברותי ומעורה בחיי החברה, וכל מה שעשה, עשה בחביבות ובטוב טעם. גויס לצה"ל בראשית אפריל 1968 והתנדב לשרת בחיל הים. יצא לקורס מ"כים ותפס שם מקום מרכזי. פעם, כשהיה אמור לצאת לחופשה, דחה אותה כי רצה לעשות קודם לכן שבוע בקווים הקדמיים, כדי להכיר את מציאות החיים שם. פעמים רבות ניאות להחליף בהתנדבות חברים שהיו בתפקיד וביקשו לצאת לחופשה. ברם, יחד עם טוב ליבו ונכונותו לעזור לזולת, ידע לעמוד על עקרונותיו ולהילחם למען הצדק כפי הבנתו.
השתתף בסיורים מבצעיים רבים. בתחילה היה בתפקיד מוכ"ם ולאחר מכן מילא תפקידו כמרכז הספינה. כשנתיים שירת בסט"רים (ספינות טורפדו) ומעולם לא התלונן. משם הועבר לשירות יבשתי ועל פי בקשתו הועבר לשירות באזור התעלה.
ביום י"ז באייר תש"ל (23.5.1970) נפל בהפגזה סמוך לתעלת סואץ.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגילת.
הותיר הורים, אחים ואחות.
שלושה מאחייניו, יבלח"א, נושאים את שמו, שלומי.


בדירי חואטו ז"ל
תרע"א-תשט"ו
בן תורכיה ויעקב.

נולד בשנת 1911 בעיר חומס בלוב. כבר מגיל צעיר היה חבר פעיל בתנועה הציונית אגודת 'בן יהודה' וביתו שימש לפעילות האגודה בעיר. כמו כן שימש הבית את תלמידי החכמים שבעיר, שמומנו בסיוע המשפחה.
עוד בצעירותו רצה לעלות לארך ישראל אך נבצר ממנו, הן בשל המצב האישי הקשה והן בשל המצב הכללי הקשה שהיה מנת חלקם של העולים החדשים שבאו בתחילת שנות החמישים. עם הגעתם למושב, הוזמנו העולים לביתו, להתכבד במעט שהיה אז. הוא תמיד נהג לומר שחייבים לתת ולעזור לזולת ללא תנאי, וזאת משום שיכול להיות שמצבו של האחר קשה יותר.
נהרג ביום 11.1.1956 בעת שמירתו על מושב גילת.
הובא למנוחת עולמים בטקס צבאי במושב גילת.


בדש עמוס ז"ל
תשי"ג-תשל"ח
בן מרסל וראובן.

נולד בטוניס בשנת 1953. עלה לארץ בשנת 1956 ומאז עלותו, גר במושב גילת. למד בבית הספר היסודי שבמושב, היה תלמיד נבון, חכם וחביב בקרב התלמידים שלמדו איתו, מה שקרוי, חברה'מן. אהב לעזור לזולת, לסייע למי שהיה תלמיד חלש, ועל כן היה אהוד מאוד בסביבתו. את לימודיו התיכוניים עשה בבאר שבע, במגמה העיונית בתיכון מקיף ב'. היה תלמיד טוב עם פוטנציאל גבוה.
לאחר התיכון התגייס לצה"ל, לחיל השריון. בתחום השירות עבר הכשרה מקצועית על מנת להתחיל לעבוד. עקב המצב הכלכלי הדחוק בבית, העדיף עבודה על פני המשך הלימודים. סיים קורס חשמלאות בהצטיינות והתחיל לעבוד, אך חסרו לו אתגרים. בשאיפתו לתעסוקה מעניינת, התגייס למשטרה, ליחידת הבילוש של המחזור הדרומי. אהב את העבודה המשטרתית וניכרו בו הסיפוק, ההנאה והעניין שהפיק ממנה. במהלך שנותיו האחרונות, היה בקשר אמיץ עם בחירת ליבו שאהב, עִמה תכנן להתחתן, מגי מפעמי תש"ז.
בחודש האחרון לחייו, רכש מוצרי חשמל לדירתו באופקים, והיה שקוע בהכנות לחתונה. אך ב-28.8.1978 הגיעה הבשורה המרה על תאונת הדרכים בה מצא את מותו. האסון קרה בעת מילוי תפקידו, בדרכו לאילת בחברת שוטר נוסף, ועוד רכב משטרתי שנסע אחריהם. פניהם היו מועדות למילוי משימה משטרתית שפרטיה אינם ידועים.
עד היום ממאנת המשפחה להאמין ומתקשה להשלים עם הסתלקותו.
מאז נולדו לבני המשפחה תינוקות הנושאים את שמו, וכולם – יבלח"א.


בוני רוני - מחלוף ז"ל
תשכ"ד-תשמ"ג
בן דינה ואליהו.

נולד ב-ל' בניסן תשכ"ד (12.4.1964) במושב גילת בנגב. החל את לימודיו בבית הספר 'נחלים' והמשיכם בחטיבת הביניים ובתיכון. בתקופת לימודיו הִרבה לעזור להוריו במשק החקלאי. באוגוסט 1982 התגייס לצה"ל, עבר אימוני טירונות וקורס אלחוטאים והוצב לשרת כאלחוטאי בבסיס צבאי בנגב. הועלה לדרגת רב"ט בהמלצת מפקדו, ובה נאמר כי "רוני חייל טוב וממושמע, המנסה להשתלם מבחינה מקצועית ולשפר את רמתו".
ביום ראשון ט"ו בתמוז תשמ"ג (26.6.1983) לאחר שהתנדב למלא תפקיד תורן בבסיס בחופשת השבת, יצא רוני לביתו לחופשה. הוא נסע ברכב צבאי יחד עם עוד שני חיילים. בדרך מעזה, ליד מחסום ארז, התנגשה המכונית שבה נסע במשאית שבאה מולה. שלושת החיילים נהרגו, וביניהם היה רוני.
בן 19 שנים היה במותו.
הותיר הורים, שלושה אחים ואחות.
הובא למנוחות בבית הקברות בגילת.
מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רוני, צעיר לימים, אבל חייל למופת, אהוב על חבריו בשל תכונות האנוש הרבות שהיו בו. היה חייל אחראי ומסור, נערץ על מפקדיו. סמכנו עליו ובטחנו בו ואף רצינו לקדמו בסולם הדרגות ובתפקידים בכירים יותר. הוא היה ראוי לכך. לא היססנו להטיל עליו משימות ותפקידים, מפני שידענו כי הוא יבצע אותם באופן הטוב ביותר".


בנימיני גדליה ז"ל

תש"ז-תשמ"ב
בן בנפשה ומרדכי.

נולד ב-1947 באירן. עלה לישראל ב-1951 ויחד עם הוריו ואחיו, התגוררו כולם בירושלים.
בסוף 1955 עברו לגור במושב תלמי ביל"ו בנגב כדי להגשים את חזונו של בן גוריון אשר אמר: "כדי לשמור על תל-אביב צריך להתיישב בנגב". גדליה הוא החמישי מבין שבעה אחיו.
עוד מילדות שאף לחלוציות, להגשמה, לשיתוף פעולה בכל תחומי החיים. היה בעל דמיון עשיר ופרוע ובשיחתו תובלו לרוב הברקות מצחיקות. סיים את לימודיו בבית ספר היסודי 'מבועים' ובתיכון 'הדסה נעורים'.
התגייס לצה"ל ב-1965. שירת בחיל ההנדסה. ביום מבצע סמוע ב-1966 נפצע בראשו ושלושה חודשים שכב מחוסר הכרה בבית החולים 'סורוקה' בבאר שבע. מששבה הכרתו אט אט, עדיין חי בזיכרונו את יום המבצע וניסה בתנועות ידיים לבקש לדעת על המבצע ותוצאותיו. יכולת הדיבור ניטלה ממנו. רקמות חיוניות נפגעו בגולגולתו המרוסקת שהתאחתה במשך זמן ממושך מאוד. אחיו וגיסתו שימשו לו למשענת תומכת ואיתנה, ובזכותם שב להיות ככל האדם.
הכיר את בחירת ליבו והתחתן. נולדו להם שלושה בנים.
רוב הזמן היה בטיפול רפואי ונותח רבות בראשו, ועל כן, במאמץ כביר ומתמיד, דאג לשמח את בני משפחתו ולגרום אושר לילדיו. בתום הניתוח האחרון (ה-11 במספר) לא שבה הכרתו, ובגיל 35 נפטר.


ג'ורנו יצחק ז"ל
תשי"א-תשנ"א
בן רחל ופרג'ו.

ג'וג'ו היה כינויו.
נולד בשנת 19951 במושב תלמי ביל"ו ובילה את רוב ימיו באזור. למד בבית ספר היסודי 'מבועים' ולאחר מכן בתיכון אשל הנשיא. היה ידוע בקולו הֶעָרֵב ובחוש המוסיקלי שניחן בו מגיל צעיר.
בשנת 1969 התגייס לצה"ל ושירת כחובש קרבי בחיל ההנדסה. השירות הצבאי היה אהוב עליו מאוד, ולאחריו חזר למושב. הועסק כמדריך, גידל פרחים במשק ההורים ומאוחר יותר, התמסר לביצוע ערבי זמר במקומות שונים בארץ, וכבר יצא מוניטין לדמיון שבין קולו הנעים, לקולו של יהורם גאון. ג'וג'ו היה אהוד על חבריו ומכריו הרבים, בתחום המוזיקה, ולא רק בו.
השתתף במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל.
בגיל 32 התחתן ונולדו לו חמישה ילדים. את רוב שנותיו האחרונות השקיע בילדיו והחדיר להם את אהבתו למוזיקה, לשחייה, למדינה ולארגון וסדר. כמציל במקצועו האזרחי וכחובש קרבי בצה"ל – ידע להציל חיי אדם ולסייע להרבה אנשים גם מחוץ לעבודתו, אך לא ידע להציל את עצמו. ביום כ"ג באייר תשנ"א (7.5.1991), בהיותו בן 40, אדם צעיר עם אישה וחמישה צאצאים שהיו כ"פרחים" משמחים בביתם, שם קץ לחייו לאחר שהייה מוטעית, עצובה ומאכזבת בכלא הצבאי.
הובא למנוחות עולמים בבית הקברות האזורי במבועים.


גיל (סלים) אלי ז"ל
תשי"א-תשל"א
בן מטילדה ואברהם.

נולד בשנת תשי"א (1951) בקהיר, ובאותה שנה עלה ארצה עם הוריו.
למד בבית הספר החקלאי 'אשל הנשיא'. היה צנוע מטבעו, ישר וחברותי, ותמיד היה מוכן לעזור לזולת. אלי נתברך בתכונות טובות רבות, והבולטת ביניהן הייתה תמימות נעורים נפלאה.
בהתקרב מועד גיוסו, בלי לבטים וללא היסוסים בחר בקומנדו הימי. חברו ניסה להניא אותו מרעיון זה בטענה שזקוקים לו במשק, אך אלי השיחב לו תשובה ניצחת: "העם זקוק לחברֶ'ה כמוני ואתה רוצה שאתבזבז ברפת". אלי התגייס לצה"ל באוגוסט 1969 והתנדב לקומנדו הימי. לאחר שישה חודשים נאלץ לעזוב את היחידה בשל ליקוי פעוט בעינו והצטרף ליחידה מובחרת ששירתה בבקעת הירדן. גם ביחידתו החדשה עשה חיל והשתתף בפעולות מבצעיות רבות, עד אותו יום בו עלה רכב הסיור על מוקש. הוא נפצע קשה ונאלץ לעזוב את הבקעה. לאחר שלושה חודשים החלים. אז התאפשר לו לבחור ביחידת מנהלה אך גם הפעם סירב להיכנע לגורלו והעדיף להילחם שוב כלוחם בסיירת.
ביום י"ט בכסלו תשל"א (17.12.1970) נפטר בעת שירותו.
הובא למנוחות עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע.


דנינו מיכאל ז"ל
תשכ"א-תשמ"א
בן אסתר ודוד.

נולד ב-י"ט בתמוז תשכ"א (3.7.1961) במושב שדה צבי, במשפחה ברוכת ילדים.
למד שבע שנים בבית הספר היסודי המקומי, ולאחר מכן המשיך ללמוד שנה בבית ספר 'נחלים'. בשנת 1975 נפגע בתאונת דרכים ומצב בריאותו הורע, על כן חשש שלא יגויס לצה"ל. בהתקרב מועד הגיוס פנה לצה"ל בבקשה לגייסו לתפקיד שיוכל למלא למרות מגבלותיו הרפואיות.
ביוני 1979 התגייס ועבר טירונות כללית. סיים קורס נהגי משאית והוצב לשרת כנהג בחיל האספקה.
ביום ד' באדר תשמ"א (10.3.1981) נפל בעת שירותו. בן עשרים היה בנפלו.
הותיר הורים, שישה אחים וחמש אחיות.
הובא למנוחות בבית העלמין במבועים.


הדר יואב ז"ל
תשי"ג-תשל"ד
בן זוהרה ומסלם.

נולד ב-א' בסיוון תשי"ג (15.5.1953), בראשית ייסודו של מושב בטחה, למשפחה מעולי תימן. למד בבית הספר היסודי האזורי 'נחלים' ולאחר מכן בבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל'.
היה נער חייכן, עליז וחברותי, ותמיד ראשון בפעילויות חברתיות. מגיל צעיר אהב את משחק השחמט והצטיין בו. כבר כילד התעניין בחקלאות ובשנות לימודיו ניצל כל רגע פנוי לעבודות בענפי המשק השונים: ברפת, בפרדס, במטע או בעבודות מכניות. יואב היה קשור מאוד להוריו ולשבעת אחיו ואחיותיו, בכל חופשה היה מגיע למושב ודואג לענייני המשפחה. כן הקדיש את חופשותיו לפעילות בקרב הנוער והצעירים במושב.
גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971 והוצב לחיל השריון. היה חייל למופת והצטיין בכל הקורסים שעבר. היה נהג טנק, מפקד נגמ"ש ומפקד כיתת חרמ"ש. במלחמת יום הכיפורים לחם בגזרה הדרומית של תעלת סואץ בקרבות הבלימה נגד המצרים.
ביום ט"ז תשרי תשל"ד (12.10.1973) השתתף בהתקפת הנגד על צומת כביש החת"ם בציר המִתלה. משימת הפלוגה הייתה כיבוש מוצב חי"ר של האויב ואבטחת גדוד הטנקים מן האגפים. בעת ההסתערות נפגע יואב הדר ונהרג במבואות המתלה.
הותיר הורים ושבעה אחים ואחיות.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע.


הלל דוד ז"ל
תשי"א-תשל"ג

נולד ב-י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) במושב גילת ובהיותו בן שש עקרה משפחתו לבאר שבע. למד בבית הספר היסודי 'מעלות' ולמרות שעמד בבחינות, החליט להמשיך בבית ספר מקצועי וללמוד מקצוע. כך למד שנתיים את מקצוע השרברבות בביה"ס המקצועי ע"ש רוזבלט בב"ש. בתקופת לימודיו היה פעיל בגדנ"ע, ועם סיומם החל לעבוד במקצועו אך לא ראה בו ברכה ועבר לעבוד ב'סולל בונה' כטפסן. את מרבית משכורתו היה נותן להוריו.
מגיל חמש עשרה נהג לתרום דם מדי שנה בשנה, דבר המלמד על טוב לבו ועל אהבת הזולת אשר הייתה טבועה בו.
התגייס לצה"ל במחצית מאי 1970, ולאחר הטירונות סיים קורס נהיגה ושימש בתפקידי נהג ומש"ק לסירוגין. היה חייל מצטיין, נהג טוב ובעל מקצוע מעולה. מפקד נפת הנגב במשטרת ישראל אף ציין את שליטתו של דוד ברכב ואת קור רוחו, כאשר במקרה מסוים איבד הרכב בו נהג את בלמיו, ודוד לא התבלבל, ירד מהכביש והמשיך לנסוע בשדה ובין מכוניות חונות, והצליח לתמרן בנהיגתו ברכב חסר המעצורים, מבלי שנגרם איזשהו נזק.
ביום כ"א באדר א' תשל"ג (23.2.1973) נפל, סמל בדרגתו, בעת מילוי תפקידו.
הובא למנוחות עולמים בבית הקברות הצבאי בב"ש.


ויסמן רונן ז"ל

תשכ"ה-תשמ"ז
בן חנה ואלי.

נולד ב-ו' באייר תשכ"ה (8.5.1965) בקיבוץ מגידו.
בהיותו בן שלוש עשרה עברה משפחתו להתגורר במושב אוגדה שבחבל ימית. למד בבית הספר האזורי 'אבשלום' ובביה"ס 'אשל הנשיא' במגמה ריאלית. עם פינוי מתיישבי פתחת רפיח, ורונן אז בן שבע עשרה, הקימה המשפחה את ביתה במושב מסלול.
בשלהי חודש אוגוסט 1983 גויס לצה"ל והחל את מסלולו הצבאי בקורס טיס, לאחר מספר חודשים עבר למסלול חי"ר בחטיבת הצנחנים, יצא לקורסי מ"כים וקציני חי"ר, נשאר להדריך בבית ספר לקצינים ועסק בתפקידי פיקוד בחטיבת גבעתי. בתום שירותו הסדיר חתם קבע לשנה אחת, קיבל דרגת סגן ויצא עם הגדוד לפעילות בלבנון.
רונן היה אמור לסיים את שירותו ב-1987. אז ביקש ממנו מפקדו להאריך את שירותו בנימוק: "רונן קצין טוב מאוד והגדוד זקוק לו על מנת שימשיך כמ"פ עד שהפלוגה תצא לקורס מ"כים בעוד שלושה חודשים". הוא נענה לפניית מפקדו והמשיך את השירות בשלושה חודשים נוספים.
ביום כ"ב באלול תשמ"ז (15.9.1987) נפל רונן ויסמן בקרב בלבנון. הוא נפגע בהיתקלות עם חוליית מחבלים במורדות המערביים של החרמון. עִמו נפלו חלל – סגן אלכסנדר זינגר וטוראי אורן כמיל, בנסיבות הירואיות. אלכס, בנסותו לחלץ תחת אש את מפקדו רונן, ואורן בנסותו לחלץ את מפקדיו, רונן ואלכס.
הותיר הורים ושלוש אחיות – ענבל, נעמה ושיר.
רונן הובא למנוחות עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע.
לאחר נפלו הוענקה לו דרגת סרן.


כדר יהושוע ז"ל
תש"ד-תשכ"ז
בן עליזה וחפץ.

שוקי, שוקה – היו כינויי החיבה שלו.
נולד בשנת תש"ד (1944) בקהיר, מצרים. לאחר שהמשפחה עלתה לארץ בשנת 1952, למד במושב מסלול ולאחר מכן סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר החקלאי 'אשל הנשיא'. מטבעו היה נחבא אל הכלים וביישן.
בתום לימודיו שם פעמיו אל השירות בצה"ל ובאוגוסט 1963 גויס ושירת בחיל השריון. שאיפתו הייתה לפקד על טנק ישראלי חדיש ואכן עבר את הקורס למפקדי טנקים.
בסיימו את השירות הסדיר למד הנהלת חשבונות ורק אז החל לעסוק בחקלאות.
אהוב היה על כל מוקיריו ובייחוד על חבריו לספסל הלימודים, אִתם עבר את תקופת ההסתגלות ללימודים ולעבודה במשק. היה בין מארגני הספורט במושבו, רנן. לאחר שחרורו מן הצבא שירת במילואים ובמסגרת זו נמצא גם בפרוץ מלחמת ששת הימים. הוא הצטיין בקרב בהמטירו אש על מוצב האויב כשראשו גלוי, עד שהטנק שלו נפגע מאחד הפגזים המצריים, וכך נפל בקרב שנערך דרומית לעזה ביום הראשון לקרבות, ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.67).
הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי, ולאחר זמן, הועבר למנוחות עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע.


כהן יהושע (ישועה) ז"ל

-תשי"א
בן כחלה ומעתוק.

נולד בספקס שבטוניס. בילדותו למד אצל ר' דוד גז. בד בבד עם לימודיו היה שותף פעיל בתנועת הנוער 'צעירים אוהבי ציון'.
היה בחור נמרץ ומסור לתפקידים שביצע, וביניהם, הירתמותו לפעול למען העלאתם לארץ, של יהודי ספקס.
בשנת 1950 עלו הוא ומשפחתו ארצה והם נמנים ממייסדיו של מושב גילת.
מילא את תפקיד מרכז הכרם של המושב ועשה בו את עבודתו במסירות רבה.
ביום ט' באב תשי"א נהרג יהושע כהן כאשר נורה בטעות בידי שומר המושב.
הובא למנוחת עולמים על הגבעה שלמרגלותיה הכרם שטיפח. לימים, הפכה הגבעה לבית העלמין של המושב.


כהן עדינה ז"ל
תשי"ח- תשל"ז
בת מרים ושוכר (הכהן).

נולדה ב-י"ג בניסן תשי"ח (3.4.1958) במושב בטחה. למדה בבית הספר היסודי 'נחלים', המשיכה וסיימה את לימודיה בבית הספר התיכון המקיף-דתי באופקים. עם תום לימודיה החלה לעבוד כמטפלת בפעוטון שבמושבהּ. הצליחה מאוד במילוי תפקיד זה והייתה אהובה על כולם, פעוטות, הורים וחברותיה לצוות. בהיותה בת למשפחה ברוכת ילדים, למדה להיות עצמאית ואחראיתת, ומגיל צעיר ידעה לדאוג לצרכיה, ממש כבוגרת. הייתה בת נאמנה ומסורה להוריה ולמשפחתה, ועזרה להם בכל מה שנתבקשה.
גויסה לצה"ל בינואר 1977. לאחר הטירונות הושמה בחיל השריון ונשלחה למפקדת גייסות השריון כפקידה. השתלבה מהר בחיי היחידה וקנתה את ליבם של כל הסובבים. מפקד היחידה הדגיש במכתבו למשפחה השכולה את אופייה הרבגוני של עדינה: "מצד אחד, הייתה ביישנית ונחבאת אל הכלים. מצד אחר, הייתה תוססת ומלאת רוח חיים". תכונות אלה עשאוה לחיילת מסורה, אחראית, חברותית וחביבה.
ביום כ"ז באלול תשל"ז (10.9.1977) נפלה בעת שירותה בדרום הארץ.
השאירה הורים, חמישה אחים וארבע אחיות.
הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין שבמושב בטחה.
משפחתה תרמה ספר תורה לעילוי נשמתה, לבית הכנסת במושב בטחה.


מוסבי משה ז"ל

תש"ה-תשכ"ז
בן יוכבד ובאבא.

נולד בשנת תש"ה (1944) בבגדד, בירת עירק. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950 ומשה אז בן שש בלבד. לאחר זמן מועט נתייתם מאמו, ואביו השקוע בדאגות הפרנסה, עזב אותו כשהוא חוסה בצל אחיו הגדול רחמים, אשר החל לבנות את חייו במושב פטיש. הוא עשה את כל עבודות השדה בצד אחיו, ובאותה שנה נכנס לבית הספר החקלאי 'אשל הנשיא' ושם סיים את לימודיו. אחר כך התפרנס כנהג ובשעות הפנאי אהב לנגן בחליל.
גויס לצה"ל בפברואר 1962 ושירת בצנחנים. בתום תקופת השירות הסדיר שוחרר. עד מהרה מצא לו את בחירת ליבו באשקלון, ושם השתקע.
כבר כעבור שלושה חודשים מחתונתו, הגיעה קריאה לשירות מילואים שאף פעם לא החסיר.
במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות בדרום. עם תום הקרבות, היה בין הראשונים שעלו לרמה הסורית, מקום שם המשיכו הקרבות עם הסורים. בשעת יציאתו לקרב נפרד מאשתו באומרו: "היי חזקה ואמיצה. איני יודע אם אחזור".
השתייך לחיל ההנדסה ובקרב שנערך מעל גבעת האם ברמת הגולן, נפגע תוך שהוא מבצע את משימותיו תחת אש צולבת. עמד בגבורה במשימות כוח הפריצה שאליו השתייך, בנטלו על עצמו תפקידים בעלי חשיבות מכרעת במערכה. היה זה היום החמישי לקרבות, עת נפל משה מוסבי, ביום א' בסיוון תשכ"ז (9.6.1967).
הותיר אישה בהריונה.
הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.


מרגלית יעקב ז"ל
תש"ט-תש"ל
בן שרה ויקותיאל-יהודה.

יעקב-קופל נולד ב-ה' במרחשון תש"ט (7.11.1948) בבודפשט, הונגריה. עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1949. למד בבית הספר היסודי במושב תפרח ובכיתה ח' בישיבת 'נחלת ראובן' בפתח-תקווה. לאחר מכן למד שנתיים בישיבת פוניבז' בבני ברק ואחר כך פנה לישיבה מקצועית בכפר חב"ד. עסק באולמי הלימוד והמלאכה בשקידה, והתחבב על מוריו וחבריו בזכות התמדתו והצטיינותו בלימודים.
גויס לצה"ל ביולי 1967 והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח יחד עם חבריו לגרעין 'עזרא' של תנועת הנוער 'פועלי אגודת ישראל'. היה מזכיר הגרעין ומנהל ענייניו, ויצא להיאחזות מודיעין.
לאחר שסיים את תקופת האימונים בגדוד, יצא לשירות מבצעי בבקעה ובערבה ולפרקים היה חוזר למשק. בחודשים האחרונים לחייו שירת באזורים שונים בסיני ובקו התעלה ולעיתים רחוקות היה מגיע הביתה. כעשרה ימים לפני שנפל, יצא לחופשה לביתו ובֵרך 'הגומל' על שניצל בנס מכדור אויב שחדר לכובע הפלדה שלו ולא פגע בו. בסיום החופשה נסע לבאר שבע ונרשם ללימודים בבית הספר להנדסאים.
אור ליום ט' באדר ב' תש"ל (16.3.1970), נפל בהפגזת אויב במוצב טמפו בתעלת סואץ.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע.


סעדון אבנר ז"ל
תשי"ב-תשל"ג
בן איווט ויעקב.

נולד ב-כ"ב בשבט תשי"ב (18.2.1952) בבאר שבע וילדותו עברה עליו במושב גילת. עזב את הארץ עם המשפחה, שיצאה בשליחות לטוניסיה לשנתיים וחצי. ב- 1958 חזרו בני המשפחה והשתקעו בקרית גת, שם השלים את לימודיו היסודיים והתיכוניים.
התגייס לצה"ל באוגוסט 1970, לאחר סיום בחינות הבגרות בהצלחה. בצה"ל עשה דרכו לאחת הסיירות, עבר את שלבי הקידום בזה אחר זה וחזר ליחידתו לאחר קורס קצינים.
ארבעה דפי יומן שכתב, מעידים על אופיו. כתוב בהם לאמור: "לזכור ודבר לא לשכוח...ובמיוחד לזכור כי אני יהודי, ובראש ובראשונה להיות יהודי זו זכות גדולה אך החובות גדולות בהרבה. לזכור כדי לדעת ולהבין שגלגל ההיסטוריה היהודית הבזויה לא יחזור כאן, לא בארץ הזו, לא כשאני חי...". אבנר ניכר בעקשנותו ובדבקותו במטרה. הוא לא השלים עם המוסכמות של החברה ועם השגרה, או עם נטישת עיקרון למען נוחות. היה מסור לחייליו וחלק מזמנו עשה חלק בביקורי בית אצלם, בניסיון לפתור בעיות אישיות וכלכליות. כמפקד חיפש דרכים לחדש, לשכלל, לשפר ולייעל. במסעות היה נוהג לנווט בעצמו, כדי למנוע נפילת קורבנות בגלל טעויות בניווט.
השתתף בפעולות רבות מעבר לגבול ונפל בפשיטה על קִנֵי מחבלים במבואות הכפר ג'ואיה ביום ח' בתשרי תשל"ג (16.9.1972).
הובא למנוחות עולמים בערב יום כיפור תשל"ג, בחלקה הצבאית בבית הקברות קרית גת.


פחימה משה ז"ל
תש"ח-תש"ל
בן עליזה ויהודה.

נולד בשנת תש"ח (1947) בקזבלנקה, מרוקו. בשנת 1954 עלה לארץ עם משפחתו שהתיישבה במושב קלחים. את רוב שנותיו בילה באזור. למד בבית ספר 'מעגלים' ונמנה עם בוגרי המחזור הראשון. היה ספורטאי מצוין ונמנה על קבוצת 'הפועל קלחים'.
התגייס בפברואר 1965 ונמנה על מיטב הלוחמים במלחמת ששת הימים בחזית הדרום בסיני. לאחר סיום שלוש שנות שירות הוצע לו ע"י מפקדיו להצטרף לשירות קבע. אף שהצבא היה אהבת חייו, ראה משה זכות וחובה לחזור ולסייע בעבודת המשק. הוא חזר אפוא, למשפחה בקלחים וברבות הימים קיבל גם הוא, משק משלו. אולם אהבת חייו לא נשכחה מלבו, ואמנם הוא שב לשרת בצבא כאזרח עובד צה"ל. שירת בסיני באזור התעלה, כמפעיל ציוד מכני כבר. בינתיים נשא לאישה את בחירת ליבו ועבר לגור בנתיבות הסמוכה.
תכניות רבות תכנן אך מטרתו החשובה הייתה לעזור להוריו ואחיו.
בחמישה עשר בשבט תש"ל (22.1.1970), בהיותו בשירות בתעלת סואץ, נפגע ונהרג מפגז אויב.
הניח אישה ובת פעוטה שלא זכתה להכירו.
הובא למנוחות עולמים בבית העלמין בנתיבות.


פלדמן יצחק (צקי) ז"ל
תשי"ד-תשל"ד
בן סלה וצבי.

נולד ב-כ"ד באלול תשי"ד (21.9.1954) בתל אביב, כאח תאום לאבי, ובפי כל היה כינויו שם חיבה שהודבק לו, צקי.
במרוצת השנים עברה המשפחה להתגורר בבאר שבע. את לימודיו היסודיים החל בבית הספר היסודי 'אחווה' ואת לימודיו התיכוניים סיים במקיף ג', במגמה הריאלית. הצטיין בלימודיו, במיוחד במקצועות המתמטיים. היה אדם שקט ומופנם, בחברה כמעט ולא התבטא אך בחן היטב את האנשים איתם יצר קשר קרוב וכאשר הצליחו לרכוש את אמונו, נתגלו תכונותיו החיוביות. היה בן משפחה הקשור בכל נימי נפשו אל הוריו, אחיו ואחותו. עם גיוסו לצה"ל, התלבט בבחירת החַיִל וכשגמלה בליבו החלטה להיות שריונאי, נאבק בכל מאודו להגשמת שאיפתו, וכך, בראשית נובמבר 1972, הוצב לחיל השריון. ביחידתו צוין כחייל מעולה וכאיש צוות נאמן.
בשבועות שקדמו למלחמת יום הכיפורים ישב עם בני פלוגתו במעוז 'נוצה' סמוך לתעלת סואץ, שם היה שקוע בתכניות לקראת קורס מפקדי טנקים. ב-י' בתשרי תשל"ד, כשעה לפני פרוץ המלחמה, ניתנה הוראה להתפרש עם הטנקים תוך תפיסת עמדות מגן על המעוזים. בשעה שהתקדם בטנק שלו לעבר המטרה היעודה לו, נפגע הטנק מפצצת נ"ט וכל אנשי צוותו נהרגו.
הותיר הורים, אח ואחות.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע.
לאחר נפלו הועלה לדרגת רב"ט.


פרידמן ורדה ז"ל
תרצ"ב-תשט"ו
בת פרומה וישראל.

נולדה ב-י"ג בניסן תרצ"ב (19.4.1932), כשתחנתם הראשונה בארץ, של ההורים שבאו מרוסיה, הייתה אם המושבות, פתח תקווה. בהיותה בת שלושה חודשים עזבו ההורים את האוהל החלוצי בפ"ת ועברו ליישוב קבע בכפר ויתקין. למדה בבית הספר בכפר ויתקין ובו סיימה את כל שנות לימודיה. הייתה תלמידה בעלת משמעת, סדר, זריזות, ניקיון ודייקנות. משחר ילדותה הצטיינה ביחסה הרציני לכל תפקיד שהוטל עליה. בנערותה ניגנה בחליל והצטיינה בנגינת פסנתר. תחביביה הנוספים היו קריאת ספרים, רקמה, תפירה וכן גזירת אימרות כנף יפות ממקורות שונים. בשנת 1950 התגייסה לצה"ל ושירתה כשנה בב"ש, בחיל האספקה. מפקדיה כיבדו והעריכו אותה, ואף רצו להחתימה לשירות קבע אך היא סירבה משום שהמשק בכפר חיכה לה.
בשנת 1955 נענתה לקריאת ראש הממשלה, דוד בן גוריון, והרמטכ"ל משה דיין, בכנס בני המושבים – להתנדב לעזרת העולים החדשים שהיו בראשית דרכם במושבים. ורדה לא היססה והייתה בין הראשונים להתנדב. בינואר 1955 ירדה דרומה לפטיש, למלא שליחות נעלה כמדריכה חברתית במושב.
בתקופת שירותה הקצרה הספיקה ליילד תינוק בדרכה לבית החולים. בתושייה ניתקה את חבל הטבור ועטפה את התינוק בכאפייה שחבשה לראשה. החלה ללמוד בקורס לעבודה סוציאלית אך לא הספיקה לסיימו.
ביום א' בניסן תשט"ו (24.3.1955), עת השתתפה בטקס כלולות של בני המקום, חדרו מסתננים (פדאיונים) ממצרים למושב ולחגיגה שנהייתה ל'חתונת הדמים', השליכו רימונים וירו לעבר החוגגים. תשעה עשר אנשים נפגעו וורדה נפלה מתבוססת בדמה מפגיעת כדורים ברגלה. הם התקרבו לעברה וירו בה צרור נוסף. אז נפגעה אנושות ומתה מפצעיה.
הובאה למנוחות עולמים בבית העלמין בכפר ויתקין.


פרימוביץ' יונה ז"ל
תשט"ו-תשל"ז
בן סוניה ויקוטיאל-זלמן.

יונה-יוני'לה נולד ב-ט"ז תשרי תשט"ז (2.10.1955) בבאר שבע. למד בבית ספר היסודי במושב תפרח, ואחר כך סיים את לימודיו בישיבת פוניביז' בבני ברק. היה תלמיד חרוץ ומוכשר, אהוב על מוריו ועל סביבתו. נהנה מאוד מלימודיו והתעמק בלימודי התורה משך שעות רבות ביממה. נער חברותי ורחב אופקים היה, וחבריו העריכוהו ואהבוהו. על אף מסירותו הרבה ללימודים מצא פנאי לעסוק בתחביבים רבים שהבולט בהם, איסוף בולים. היה בן מסור להוריו וידיד אמת לאחיו יעקב.
גויס לצה"ל בנובמבר 1973 והוצב בחיל הקשר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס קווני שדה, נשלח ליחידה של חיל הקשר בסיני. אהב מאוד את תפקידו הצבאי ואת אווירת המחנה והחברה הסובבת אותו. הוא התכוון להתנדב לשרת בצבא קבע עם תום שירותו הסדיר.
ביום י"ז באדר תשל"ו (19.3.1976) נפל בעת מילוי תפקידו בסיני.
הותיר הורים ואח.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שבבאר שבע.
לזכרו תרמה משפחתו פרוכת, מעיל וחגורה לספר תורה בבית כנסת שבעיר הולדתו, באר שבע.


פרישתא יואב ז"ל
תשי"א-תשל"ד
בן חווה וניסים.

יואב-איוב נולד בשנת תשי"א (1950) בפרס. בהיותו בן חודשים אחדים עלתה משפחתו ארצה, והתיישבה במושב קלחים. למד בבית הספר היסודי 'מבועים' והמשיך בבית הספר התיכוני האזורי. רוב שנות ילדותו עברו עליו בנוף הנגב, כאן גדל והתחנך, ולמד לאהוב את ארץ ישראל. היה נער עליז וחייכני ומשום כך התחבב על כל מי שהכירוֹ. מזגו הנוח, שמחת החיים שניחן בה, ופתיחותו כלפי כל אדם, קנו לו חברים רבים, ואלה אהבו לבלות בחברתו והִרבו לבקר בביתו. לרבים מהם היה ידיד קרוב והם שיתפוהו בכל חוויותיהם. ניחן בסבלנות וברגישות והיה אוזן קשבת לכל אדם באורך רוח ומתוך התעניינות כנה.
גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והתנדב לחטיבת 'גולני'. עבר בהצלחה את האימונים הקשים הנהוגים בחטיבה. גם בצבא הצליח להשתלב במהירות במסגרת החיים החדשה, וקנה לו ידידים רבים בין מפקדיו וחבריו לנשק. כולם למדו להכירו ולבטוח בו.
במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה של כוחותינו נגד הסורים ברמת הגולן.
ביום י"ז בחשוון תשל"ד (11.11.1973) נהרג בשעת מילוי תפקידו.
השאיר הורים וחמישה אחים ואחיות.
הובא למנוחות עולמים בבית העלמין בקרית שאול.


צרפתי שמעון ז"ל
תרצ"ג-תשכ"ט
בן חיה ויוסף.

נולד ב-ח' באייר (4.4.1933) בטוניס – בירת טוניסיה, ושם למד.
בשנת 1949, לאחר קום המדינה, עלה ללא הוריו במסגרת 'עליית הנוער'. אהב כדורגל ושיחק בקבוצת הכדורגל של 'הפועל מרחבים'. בשעות הפנאי נהג לצאת עם משפחתו לטיולים.
גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1952. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, נקרא לפרקים לשירות מילואים פעיל.
ביום ה' באלול תשכ"ט (19.8.1969) נפל רב"ט שמעון צרפתי בהפגזת אויב.
הניח אישה, שתי בנות ושני בנים.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות במושב גילת.


קדושי יוסף ז"ל
תשי"ד-תשל"ד
בן שושנה ושמואל.

נולד בשנת תשי"ד (1954) בעיר קרנט שבפרס. עלה ארצה בשנת 1958, עם משפחתו שהתיישבה במושב קלחים. למד בבית הספר היסודי 'מבועים' ואחר כך המשיך ללמוד בתיכון המקצועי 'עמל' בבאר שבע.
בהתגייסו לצה"ל הוצב בחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס רגמי מכמ"ת ובקורס תותחני שדה ונשלח לשרת באחת מיחידות חיל התותחנים באזור המרכז. ביחידתו נחשב תותחן טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו.
במלחמת יום הכיפורים השתתף עם אנשי יחידתו בקרבות הבלימה ברמת הגולן. מפקדיו סיפרו כי במהלך הלחימה הצטיין באומץ לב ובתושייה רבה תחת אש האויב.
ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע בהתפוצצות מרגמה ונהרג.
השאיר הורים, שלושה אחים ואחות.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בפרדס חנה.


שוחט ידיד ז"ל
תרט"ו-תשל"ד
בן אירן וחגי.

נולד ב-ז' בכסלו תשט"ו (2.12.1954) בבאר שבע, להוריו שהיו ממייסדי מושב פטיש. החל את לימודיו בבית הספר היסודי במושב ולאחר מכן למד בבית הספר 'אשל הנשיא'. היה תלמיד חרוץ, הצטיין בלימודי תנ"ך וספרות ובזכות הצטיינותו 'דילג' על שנת לימודים אחת. יחד עם זאת, היה ספורטאי מצטיין ונמנה עם קבוצות הכדורגל בבית ספרו ובמושב פטיש. רכש מכרים רבים בזכות טוב לבו, אדיבותו וחביבותו.
גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1972 והתנדב ליחידת סיור מובחרת, סיירת שקד. במלחמת יום הכיפורים השתתף עם יחידתו בקרבות הקשים והמרים נגד המצרים בסיני. הוא נמנה עם הכוחות שהיו הראשונים שצלחו את תעלת סואץ, והשתתף בכיבוש ראש הגשר בגדה המערבית של התעלה. בקרבות אלה נלחם באומץ לב ובתושייה. נפצע ברגלו אך המשיך להילחם ומילא את תפקידו בכל ימי הלחימה. לאחר הקרבות השלים בהצלחה קורס חובשים קרביים ונשלח לקורס מפקדי כיתות. הוא וחבריו לקורס השתתפו במלחמת ההתשה מול הסורים ברמת הגולן. חבריו ומפקדיו העלו על נס את דבקותו במטרה, את אומץ לבו ואת נכונותו לבוא לעזרת חבריו.
ביום כ"ד בניסן תשל"ד (16.4.1974) נשלח למשימת סיור על פסגת החרמון ובפעולה זו נפגע.
השאיר הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.
הובא למנוחות בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.
לאחר נפלו הוענקה לו דרגת רב טוראי.


שמשי שלום ז"ל
תש"ג-תשכ"ז
בן טאג'י ומרדכי.

נולד ב-י"ב בתמוז תש"ג (15.7.1943) בעיר בוכאן באירן. בגיל תשע עשרה עלה לארץ יחד עם משפחתו הענֵפה. למד בבית הספר היסודי במושב פטיש, ולאחר מכן בבית הספר התיכון החקלאי 'אשל הנשיא'. חרוץ ונבון היה, והתגבר על כל קשיי החיים והמשפחה.
בנובמבר 1961 גויס לצה"ל כשריונאי ואחרי שירות של שנה שוחרר בגלל הכורח לתמוך במשפחתו, וצורף לכוחות המילואים. במשך השנים הקים לו משפחה עם בחירת לבו. תחילה עבד ברחובות ולאחר מכן עבד כעוזר לראש מחלקת הגינון במועצה מקומית קרית גת.
היה אהוב על הממונים עליו ועל חבריו לעבודה. אהב לעזור לכל דורש.
במלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבות – ב-כ"ז אייר תשכ"ז (6.6.1976), נפל בקרב שנערך בבידו אשר ביהודה, בשעה שהסתער לעבר קווי האויב.
הניח אחריו אישה.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.


שרבף שמואל ז"ל
תשי"ג-תשל"ד
בן שרה וירמיהו.

נולד ב-כ"ח בניסן תשי"ג (13.4.1953) במושב פטיש, שם התיישבה משפחתו בהגיעה ארצה. בשנת 1958 עברה המשפחה לירושלים, לדור בדירת שני חדרים בשכונת ימין משה. למד בבית הספר היסודי 'הר ציון', ולאחר מכן בישיבה התיכונית 'קרית נוער' בירושלים, במגמה לנגרות.
היה שומר מצוות וירא שמיים, בן-תורה שהיו גלומות בו אהבת ישראל ואהבת האדם. בשבתות היה עובר לפני התיבה וקורא בתורה. ניחן בטוב לב, אהב לעזור לזולת, הקפיד על מתן צדקה בסתר ואזנו הייתה קשובה לכל ידיד בשעת צרה.
גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 ושירת ברבנות הצבאית. לאחר הטירונות השתלם בקורס מוסמכים לכשרות, ובקורס טבחי מעוזים. היה חייל אחראי ומסור. מפקדיו העניקו לו את 'אות השירות המבצעי'.
ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) בשעות הצהריים, בצומת נדי, נהרג בהפצצת מטוסי האויב.
הותיר הורים, ארבעה אחים ושמונה אחיות.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.
חסר רכיב