דלג לתוכן העמוד
בסטקר תומר
סגן משנה 

בסטקר תומר

בן ננסי ויואלי
נפל ביום כ"א בשבט תשע"ז (16/02/2017)
מקום מנוחתו מבועים

סיפור חייו

בן ננסי ויואלי. תומר נולד ביום י"ב בתשרי תשנ"ז (25.9.1996) בבית חולים סורוקה בבאר שבע. אח צעיר לנוי, אחריו נולדה בת הזקונים הדס.

תומר, "תומרי" ו"תומי" בפי אוהביו, גדל בקריית גת. הוא החל את חינוכו בגן ממלכתי-דתי "אשכול שרה" והמשיך לבית הספר היסודי "יד יצחק".

כשהיה תומר בן כשלוש-עשרה עברה המשפחה לגור ביישוב מבועים, סמוך לנתיבות. הוא למד בחטיבת ביניים ובתיכון האזורי "מרחבים", שם השלים י"ב שנות לימוד בהצטיינות עם בגרות ריאלית מורחבת – תומר הרחיב לימודי אנגלית, ביולוגיה וכימיה והצליח בכל המבחנים. אהבתו של תומר למדעים באה לביטוי כבר בחטיבת הביניים והביאה אותו להשתתף כשנתיים בפרויקט "מנהיגות מדעית". בנוסף, כבר בתיכון תומר התכונן ללימודים גבוהים ובכיתה י"ב עבר בהצטיינות את המבחן הפסיכומטרי.

סיפרה נטלי, המחנכת של תומר: "ילד חברותי, טוב וחכם, שהיה חדש בכיתה ובן רגע התחבר ונהיה אהוב על כולם. ילד שהפך לגבר והצליח ללמד את כולם מהם טוב לב, נימוס ואדיבות ... תומר, אני זוכרת בשיעור חברה כשהיית מספר בדיחה תמיד היית חוזר כדי לבדוק שאף אחד לא נפגע ממנה. אני זוכרת בסופי שיעור תמיד היית שואל אם אני צריכה עזרה ובמה אפשר עוד לתת יד. אני זוכרת שבטיולים השנתיים תמיד היית זה שמצחיק את כולם באלגנטיות שלך, עם בדיחות מתוחכמות שצריך קצת לחשוב כדי להבין. אני זוכרת כמה טוב היית, וכמה רצית שיהיה טוב".

תומר גדל במשפחה אוהבת ותומכת, שבה תמיד היה יכול לדבר בפתיחות על הכול ולקבל מהוריו עצה וחיבוק. גם עם שתי אחיותיו היו לו יחסים מצוינים, עם הבכורה נוי חלק חוויות של התבגרות ועם הקטנה הדס אהב לעשות שטויות לרוב. לא פעם, גם בעת שירותו הצבאי, הוא העדיף לצאת עם אחיותיו לסרט על פני בילוי עם חבריו.

תומר, סיפרו הוריו, אהב לאכול צ'יפס, המבורגר, סטייקים ולשתות קולה. "צ'יפס על כל צורותיו היה כל עולמו", כדבריהם, "כולם ידעו שתומר וצ'יפס הולכים יד ביד בכל הזדמנות"! הוא גם אהב מתוקים, וברשימת הקניות המשפחתית תמיד הופיעו "אוראו" ו"קינדר בואנו".

תומר התאקלם בקלות ובמהירות במבועים. ביישוב הייתה קבוצת חברים וחברות מאוד מגובשת, שגדלו יחד וחלקו את כל חוויות הילדות, הנעורים וההתבגרות ואף על פי שתומר הגיע ליישוב בסוף בית הספר היסודי הוא השתלב בחבורה הזו בקלות. תומר העניק לקבוצה את השם "סוסי הפוני" שנשמר אף לאחר לכתו. סיפרו החברים: "היינו קבוצה שהלכה יחד מהגן עד התיכון ולא היה סיכוי שמישהו ייכנס וייצא מהקבוצה, אבל כשראינו את תומר התאהבנו בו מיד כי היה בו קסם מיוחד וחוש הומור מדהים והרגשנו שאנחנו חייבים שהוא יהיה חלק מהקבוצה שלנו. אף פעם לא הרגשנו שתומר הצטרף אלינו רק כשהיינו בחטיבה, תמיד היה נדמה שהוא חלק מהחבורה עוד מימינו בגן...!"

החברים הכירו את תומר כחבר נאמן שתמיד מוכן לעזור בכל צורך, בתחום הלימודי, החברתי ובכלל. הוא הירבה לעזור ולהתנדב בבית הספר ובפרויקטים שונים ביישוב. תומר גם הוכיח את עצמו כמי שיודע לתמוך בחבר בכל עת, מעודד ומחבק בעת צער ומברך בעת שמחה – הוא זכר ימי הולדת ותאריכים חשובים בחיי כל סובביו ותמיד התקשר לברך. תומר גם בורך בחוש הומור שנון במיוחד, חוש הומור שהיה צריך לחשוב טיפה כדי להבין מה עומד מאחוריו ובעזרת ההומור והחיוך שלא מש מפניו הצליח למגנט אליו אנשים ובכל עת היה מוקף בחברים. "עם זאת הוא תמיד נזהר שלא לפגוע באף אחד", כתבו הוריו של תומר, "בקרב חבריו תומר היה הסמן להתנהגות חיובית ולמוסר אישי גבוה ושמר שלא יעשו שטויות!"

בנוסף לחברים ממבועים שמר תומר על קשר עם חבריו מילדותו בקריית גת, בהם חבר הנפש שלו אוֹרָן. השניים חלקו יחד חוויות רבות, אחת מהן היא האהבה למכוניות – התחביב העיקרי של תומר. כבר כילד הוא אסף מכוניות מיניאטוריות מכל הסוגים, וכשגדל מעט העביר את האוסף המכובד לבן-דוד שלו שחלק איתו את האהבה הזו. ככל שגדל גדלה התעניינותו של תומר בכלי רכב. הוא ידע לזהות כל רכב על פי הסמל שלו, שלט במפרט הטכני שלו ואפילו, כדברי הוריו, ידע לעתים פרטים על בעל הרכב. הוא אהב במיוחד רכבי יוקרה, שאת תמונותיהם שמר בתיקייה מיוחדת במחשב. היו בתיקייה למעלה ממאתיים תמונות ומהן תומר בחר תמונות לשומר מסך.

כשהגיע לגיל החוקי החל תומר ללמוד נהיגה, ובהיותו בן שבע-עשרה שנים וחצי עבר את המבחן וקיבל רישיון. הוא החל לנהוג ברכב המשפחתי, אהב להסיע את אחיותיו והוריו לכל מיני מקומות ואף לקח על עצמו לנקות את הרכב מדי שבוע ולטפל בו בחומרים מיוחדים שקנה.

תחביב נוסף של תומר היה כל הקשור למוצרי טכנולוגיה שונים ומתקדמים, כמו מחשבים, טלוויזיות וטלפונים סלולריים. הוא הכיר מכשירים רבים, הכיר את המפרט הטכני וידע להפעיל ולמצות את היכולות של כל מכשיר ומכשיר. עם הזמן הכירו רבים במומחיות שלו ותומר היה ליועץ של המשפחה והחברים בכל התלבטות בעת קניית מוצר חדש.

ב-3.8.2015 התגייס תומר לצה"ל, לחיל הלוגיסטיקה, במסלול ייעודי לקציני לוגיסטיקה. הוא עבר מסלול הכשרה רציף מטירונות דרך קורס לוגיסטיקה, קורס מ"כים, קורס קצינים והשלמה חילית וכעבור שנה ושלושה חודשים הוענקה לו דרגת סגן משנה. "היה זה מסלול ארוך, קשה ותובעני", סיפרו ההורים, "אך תומר לא ויתר לעצמו, הציב יעדים אישיים ועמד בהם ובציפיות ממנו בהצלחה יתרה".

במהלך המסלול היו לתומר התלבטויות לגבי יציאה לקורס מ"כים, והמפקדות שלו עזרו לו להחליט לצאת לקורס. הן סיפרו: "סיימת את הקורס עם חיוך מאוזן לאוזן ותחושת סיפוק מדהימה. דאגת לומר כמה אתה מודה על התהליך ועל זה שלא ויתרנו שתצא לקורס".

תומר בחר לשרת כקצין בחטמ"ר הצפוני באוגדת עזה. בסוף 2016 הוא החל לשרת כעוזר קצין לוגיסטיקה חטיבתי בבסיס "רעים" בדרום, לא רחוק מביתו – ובבחירתו הוא הביא לביטוי מוחשי את חזונו האישי להגן על הבית.

אלוף משנה יקי דולף, מפקדו של תומר, סיפר על שירותו: "תומר בחר ללכת בדרך הקשה, במסלול משמעותי ורב-השפעה – המסלול הייעודי לקצונה של חיל הלוגיסטיקה. הוא התנדב לשרת בחטיבה הנמצאת בחוד העשייה המבצעית של צבא ההגנה לישראל. בשיחתנו הראשונה, עת הגיע לחטיבה, ציין תומר את רצונו ונחישותו לשרת בגזרת אוגדת עזה, באזור שבו גדל, תוך מתן דגש לעובדה שהביטוי 'להגן על הבית' מקבל עבורו את המשמעות הרבה ביותר. ואכן תומר ניחן בכוח רצון, דבר שהתבטא בין השאר בהתעקשותו על שירות משמעותי ובאמונתו בצדקת הדרך. כבר כחייל צעיר בלטו סגולותיו של תומר כאיש משפחה וכחבר טוב ואהוב. אדם חייכן ושקט, ועם זאת פעיל מבחינה חברתית. בתוך זמן קצר היה תומר לחלק חשוב בחטיבה. הוא היה קצין נבון, שקדן, סבלני וחרוץ. כמפקד דאג לפקודיו הלוחמים, אשר נמצאים בחוד החנית, הקפיד שהמשימות יבוצעו במלואן ושכל חייל יקבל את הנדרש לו, ובזמן".

תחום הלוגיסטיקה בו עסק בצבא עניין מאוד את תומר. אימו סיפרה ששבועות ספורים לפני נפילתו סיפר לה על תכניתו ללמוד עוד את התחום באקדמיה אחרי השחרור ועל רצונו להיות בעתיד, נאמן לתחביבו רב השנים, המנהל הלוגיסטי של "מרצדס" בישראל.

סגן משנה תומר נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"א בשבט תשע"ז (16.2.2017). בן עשרים שנים וחצי בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במבועים, בחלקה הצבאית. הותיר הורים ואחיות.

ספדה ננסי, אימו של תומר: "תומר שלנו. היום באנו להיפרד ממך ואנו נותרים מאחור גלמודים. היום נגדע ענף מרכזי מהעץ המשפחתי שלנו. תומר שלנו החכם, המבריק, המלא הומור, כבר לא יהיה איתנו. אנחנו נתגעגע אליך כל כך ... נותרת לישון לבד ילד יקר שלנו. אז היה שלום ונוח על משכבך בשלום. שתדע שאתה תמיד בליבנו. ושמור עלינו מלמעלה בבקשה...!"

"עם הליכתו לבית עולמו תומר השאיר את כולנו המומים, כואבים ומלאי געגועים", כתבו בני המשפחה, "הוא השאיר את חותמו האישי בלבבות רבים וזה התגלה בסיפורים שסופרו עליו לאחר לכתו ובמספר האנשים שהגיעו להלוויה, לשבעה, לאזכרות וליום ההנצחה לזכרו".

ב-29.6.2017 נערך ערב הנצחה לתומר, אותו ארגנו הוריו וחבריו מקורס הקצינים. בערב נכחו עשרות אנשים ורבים סיפרו סיפורים שקשורים לתומר, בעיקר סיפורים מצחיקים לציון חוש ההומור המפורסם שלו. גם ארוחת הערב הייתה בסגנון תומר, וכללה את המאכלים האהובים עליו. המשפחה בחרה להעניק לכל אחד מהנוכחים מחזיק מפתחות בצורת רכב "מיני מיינור", סמל לאהבתו הגדולה של תומר למכוניות.

בערב אמרה דניאל, שעברה קורס קצינים עם תומר: "...זה לא במקרה שכולם פה בשבילך, כי פשוט נכנסת ללב של כולנו. כולנו מפקדים וחיים בדרכך, מחנכים בדרכך וההומור המיוחד שלך לא יישכח. תמיד דאגת להצחיק את כולם, ובזמנים הכי מדויקים ושהכי צריך את זה ... עוררת ואתה מעורר בנו המון מוטיבציה. אוהבת לעד".

בר כתבה בספר "מתגעגעים לתומר": "תמיד אמרו לי שהזמן מרפא, עובר ומשכיח הכל, אבל כנראה אותם אנשים לא הכירו אותך... מה שרץ לי בראש היה שבאתי לבקר אותך במשרד וחשבתי "וואי איזה חבר שפיץ מטורף יש לי". הייתי ואני עדיין גאה בבן אדם שהיית, בדרך שעברת וחשוב לי שתדע שהשארת חותם במלא אנשים..!

חודשים אחדים אחרי נפילת תומר השתתפה אחותו הדס במשלחת של אחים שכולים לארצות הברית. בכך היא חשה שכאילו הגשימה את חלומו של אחיה, לבקר בארה"ב אחרי השחרור ולסגור מעגל עבור שניהם.

תומר מונצח בבית הספר היסודי ובתיכון בו למד, כמו גם בחדר המורשת שבבסיס "רעים".

בטקס יום הזיכרון תשע"ז נשאה דברים נוי, אחותו של תומר: "תומר. עוד לא הספקנו את כל מה שתכננו יחד. יש לי עוד הרבה דברים לספר לך, לשתף אותך. מה עושים עם אהבה כל כך גדולה ששמרתי לך תמיד? אתה יודע שתמיד היית בשבילי יותר מאח, תמיד קראתי לך הגבר של חיי ... תמיד אדאג להזכיר לכולם מי היית. איזה אח היה לי, לאף אחד אין אח כמו שלי, לאף אחד אין קשר כמו שלנו היה. בכל מקום אליו אלך בחיים שלי אתה תלווה אותי, אני יודעת. אתה בלב שלי בכל מקום, אתה המלאך השומר שלי".

בטקס ביישוב אמרו חבריו מחבורת "סוסי הפוני": "תומר שלנו. איך הלכת מהר מדי. כמה זיכרונות ודברים טובים השארת מאחור, ואנחנו החברים נזכור את הכול לעד. את הבדיחות הפרטיות, כל הצחוקים והשטויות שרק אנחנו מכירים – ואתה היית ותמיד תהיה חלק מהם. אנחנו נעמוד כאן היום, כל אחד בצבע המדים שלו, עצובים, כואבים אבל גם גאים. גאים בך ובדרך שעברת, גאים במי שהיית ושזכינו להכיר בן אדם מדהים כמוך. אתה נמצא עכשיו תחת כנפיו לעולמים ואנחנו מתפללים שהוא ישמור עליך שם למעלה, ואנחנו יודעים שאתה שומר עלינו ומשגיח עלינו – אתה המלאך השומר שלנו. אתה איתנו בלב לעולמי עד, נאהב אותך תמיד".

כתבה שקיטן, חברה של תומר מחבורת "סוסי הפוני": "לעולם לא אוכל לתאר ולספר מה היית ומה תמיד תהיה עבורי. הגעגועים אליך צפים כל פעם מחדש. אתה מאוד חסר לי. יש לי כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשתף אותך בהם. אתה אחד האנשים הכי מדהימים שפגשתי, אני מעריצה אותך. האדם הכי מצחיק, חברותי ושנון והיחיד שיודע לעשות את כל הכיף הזה ולצד זה לחשוב ולדאוג לעתיד. היית אדם שקול כל כך. יכולת להוות דוגמה לכל כך הרבה אנשים, אתה יקר לכל כך הרבה אנשים. אוהבת אותך ותמיד אוהב ואזכור".

הוריו של תומר מתכוונים להקים גן שעשועים להנצחת בנם במבועים, יישוב מגוריו.

משפחתו של תומר הרכיבה קולאז' של תמונות המבטאות את התחנות בשנים האחרונות בחייו ושילבה בו את המשפט:

"אדם ממשיך לחיות בלבבות אלה שהשאיר מאחור"!

מקום מנוחתו

בסטקר תומר
בן 20.5 בנופלו
מקום מנוחתו מבועים
חלקה: 1
שורה: 1
קבר: 5