אלגזר סהר

בנם הבכור של קרן ונתן. נולד ביום י"ז באייר תש"ס (22.5.2000) באופקים. אח של שנהב ועמית.

סהר גדל בעיר אופקים, בן לקהילת היהודים הקראים (החיים לפי חוקי התורה הכתובה כפשוטה, ללא פרשנויותיה המאוחרות). ילד חייכן וכובש, עיניו כחולות. בהיותו כבן שש עברה המשפחה לגור במושב רנן מצפון לאופקים, שמרבית תושביו קראים. הוא החל ללמוד בבית הספר היסודי האזורי "מרחבים ירוקים" והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון ב"מקיף אזורי מרחבים" במגמות כימיה וערבית. תלמיד טוב ושקט, בלט בצניעותו ובנימוסיו והיה חביב המורות. "סהר בעל החיוך המקסים, הנימוס ודרך הארץ אשר אפיינו אותו" תיארה אותו מורתו, "מסור ואוהב את כולם, תמיד הושיט יד לעזרה ומכל הלב".

ביתי ומשפחתי, נהנה מבילוי משותף עם הוריו, אחותו ואחיו. התנהלותו הייתה נחושה ושאפתנית, נהג להציב לעצמו מטרות ויעדים וחתר להשגתם במרץ גם נוכח קשיים ומכשולים שבדרך.

היה גאה במוצאו ובהיותו קראי. השתלב היטב בפעילויות הקהילה, לקח חלק פעיל בשיעורי תורה, סמינרים ושבתות עיון, הרבה לשאול שאלות ונהנה להעמיק וללמוד את התורה ואת מנהגי היהדות הקראית. שימש כשליח ציבור וכחזן בבית הכנסת הקראי במושב.

בזמנו הפנוי נהנה לצייר ולשמוע מוזיקה, אהב לאכול, לצאת למסעדות וליהנות ממנעמי החיים.

ביום 25.11.2018 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות כלוחם בגדוד "שחם" של חטיבת הנח"ל בחיל רגלים. חדור מוטיבציה ונכון לתרום מעצמו ולממש את יכולותיו, עבר טירונות והחל מסלול הכשרה ביחידה. לקראת סיום מסלול האימונים שובץ כנהג מבצעי בגדוד, עבר הכשרות מתאימות והתחבר עד מאוד למקצוע הנהיגה, בשל האחריות והמחויבות הכרוכים בו לצד החופש והעצמאות שהקנה. הוריו העידו: "סהר היה קנאי לנהיגה ולמקצועיות בנהיגה, הוא אהב לנהוג והתייחס למקצוע ברצינות ואחריות".

במסגרת שירותו השתתף בפעילות היחידה בגבול עזה, בחברון ובצפון הארץ, ומילא את תפקידו במסירות. סיפר קצין הלוגיסטיקה הגדודי (קל"ג): "במסגרת התפקיד אני וסהר היינו נוסעים ביחד לא מעט - בשגרה, באימונים ובחירום. הקשר בינינו היה מאוד טוב ברמה האישית והמקצועית. סמכתי עליו בעיניים עצומות כי ידעתי שמדובר בנהג מקצועי, אחראי עם הרבה אהבה למקצוע. יכולתי לסמוך עליו בביצוע כל משימה, מהפשוטה ועד למורכבת ביותר. ברמה האישית, הוא היה השותף הכי טוב שאפשר לבקש".

חברותי ומלא קסם, יצר קשרים חברתיים בקלות והיה אהוד מאוד בקרב חבריו לגדוד. נהנה להושיט עזרה ולסייע לסובביו בכל דבר ועניין, שימש עבורם אוזן קשבת, אהב לשמח ולשמוח. נהנה עד מאוד מהצחוקים ומההווי החברתי ביחידה. בסופי השבוע נהג להיפגש עם חבריו ולשבת עימם יחד בזולה, לתופף על דרבוקה, לצחוק ולבלות.

ביום 22.7.2020 בזמן שהיחידה ישבה במוצבים בגזרת הר דב שברמת הגולן אירעה תאונה ומשאית הסולר בה נהג התהפכה, סהר נהרג במקום והקצין שנסע עימו נפצע באורח בינוני.

רב-טוראי סהר אלגזר נפל בעת מילוי תפקידו ביום א' באב תש"פ (22.7.2020). בן עשרים בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי אופקים. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

אימו ספדה לו: "גיבור שלי, הכמיהה אליך והרצון העז שתחזור רחוקים מהמציאות בה אנו נמצאים. זה כמו חלום בלהות שממנו לא מתעוררים.

יש המון דברים שלא הספקת, יש המון דברים שתכננו בשבילך אבל אתה לא כאן.

גיבור שלי, מאז שהלכת כל יום הוא מלחמת הישרדות מבחינתנו. אנחנו מתגעגעים אליך, להצקות שלך, אפילו למריבות איתך, לחיוך המתגלגל, לעיניים הכחולות ולקול שיקרא לי 'אמא'... הזיכרון האחרון שהשארת לי לפני לכתך היה שיחת הטלפון, שאותה לא אשכח לעולם.

גיבור שלי, שתדע שאהבתי, אוהבת ואוהב אותך לעולמים".

ספד לו אביו: "בננו סהר היקר שנקטף בטרם עת, העולם שלנו כל כך לא צפוי, לא כל הרצוי מצוי. גם אם נגייס את כל תעצומות הנפש האצורות בתוכנו, לעיתים לא נוכל להכיל כאב עז אותו אנו חשים בליבנו. תחושת הכאב כל כך מעיקה, המילים לא יוצאות, הנשימה נעתקה. הכול פתאום ברגע מתהפך, מה שהיה עד עכשיו כבר לא יימשך .התחושה שמשהו בנשמה נשבר, כאילו כלום כבר לא נשאר. התהום שנפערת, הריקנות בנשמה מנכרת.

האמונה שהכול נעשה אך לטובה מתגמדת ונראית חסרה, אבל כמו כל דבר לפני שמאוחר צריך את השברים, לאסוף בקפידה ולחבר אותם לתמונה חדשה, לתמונה שבמאור ובזיו מאוירת, תמונה שתזכיר את מה שהיה אבל תכוון למציאות אחרת.

הדרך הטובה להתמודד עם הקשיים היא להמשיך לחיות את החיים עם הזיכרונות הטובים, עם הימים שהיו נפלאים, לקום מחדש ולחייך, כן, גם למען האחרים שיחד איתנו בהרבה עוז הלאה ממשיכים, ולהאמין באומץ ובאמונה שלמה שלמרות הכאב העצום עוד נדע ימים של שמחה".

ספדה אחותו שנהב: "אחי היקר סהר, אני רוצה לומר שאני אוהבת אותך, גם בעבר גם בהווה וגם בעתיד.

אני גאה בך הכי בעולם, בדרך שלך, במי שהיית ומה שנתת לעולם הזה. שמחה שהיית ואתה חלק ממני. זכיתי באח גדול ששומר, מגן ועוטף כשצריך. זכיתי לראות אותך מחייך, זכיתי לריב איתך ולצחוק איתך ולצבור איתך המון רגעים בין אם הם טובים או רעים.

אבל זה עדיין לא מתעכל שכל זה בלשון עבר, לא מאמינה שאתה לא כאן, מחפשת את הקול הזה שיגיד לי 'שנהב תביאי חיבוק' כשאתה חוזר כל סופ"ש מהצבא עם הריח של הסולר על המדים, החיוך היפה שלך והעיניים הכחולות שמחייכות אלי...

היית אמור לראות אותי עולה על מדים כדי שתצחק עלי, לעבור איתי את מה שאני עוברת ולתת לי את הכוחות להמשיך...

אתה חסר סהר, אתה חסר כל כך. אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך".

נציג קהילת היהודים הקראים ספד לו: "כמחנך אתה לא מצפה שככה החניכים שלך יסיימו את דרכם. אתה מתמלא גאווה בהצלחת חניכך ומתמלא צער וכאב באובדן הלא צפוי. ובעודנו אבלים, כואבים, מדוכאים, מקוננים על חורבן בית מקדשנו, הנה בא קול שמועה אכזרית, מרה כלענה, לפתע פתאום נלקח מאיתנו פרח צעיר, בחור יפה תואר עם לב רחב של עזרה ונתינה... קשה לספוד אדם אהוב, חביב על הבריות, משכים ומעריב בתפילה ועתירה לפני אל נורא. בן למשפחה בעלת זיקה עזה לקהילה, פעילה, נוכחת ושומרת על מסורת אבותינו... יהי זכרו ברוך".

חברתו למחלקה כתבה: "סהר שלנו, היינו אמורים להשתחרר יחד, לספור ביחד את הימים ולגזור ביחד ובסוף אני גוזרת לבד. תודה שהיית חלק מהשירות שלי, אתה השארת לי חותמת בלב לכל החיים. אני מקווה שאתה נח ושטוב לך שם למעלה, קשה לנו בלעדיך. תודה שהיית חלק מכולנו, אנחנו מתגעגעים ואוהבים אותך לנצח יקר שלנו, תנוח בשלום אהוב שלנו".

כתב חברו לגדוד: "בלילה אני מסתכל למעלה, אני מביט להר, יש שם סהר. אולי בעיניך זה הירח אבל אני רואה אח, פרח. אני רואה הלאה, רואה מעבר, רואה חבר שישאר לנצח בן עשרים".

דף לזכר סהר הוקם באתר האינטרנט של המועצה האזורית מרחבים. המשפחה כינסה בחוברת דברים לזכרו שכתבו בני המשפחה, חברים, מפקדים ועמיתיו לשירות.